אז קודם כל... אפילו שאת לא יודעת שכתבתי עלייך פה..
כי את לידעת את הבלוג שילי.. אני חייבת לך התנצלות גדולה.
וכנראה שהמשפט "חברים נמדדים בשעת צרה" או מה שזה לא היה... זה ממש ממש נכון.
אז אולי עברה עלינו תקופה דיי קשה בחברות... ואולי פחות היינו בקשר..
אבל עכשיו?? כשרע לי?? את היית לצידי.. ואני כ"כ מודה לך על זה... אחרת הייתי פשוט מתפרקת לגמרי...
~~~~
רבתי עם שני .מ. - כן גם איתה..
ותאמת?? שאני לידעת למה!!
היא פשוט נכנסה להיסטריה והתחילה לצרוח עליי ועל ח' ו...
לידעת.. הוצאת דברים שכנראה חשבת הרבה זמן עליי ככה... והתחלת לצעוק גם הרבה שטויות..
אמרת לי שזה או אני או את (ללכת לפי מה שהיא אומרת או לפי מה שאני) ... וביננו.. מי יותר חשוב לי ?!
אז כן.. בתור ילדה אגואיסטית מאוד... בחרתי בעצמי...
והיא אמרה שאם ככה אני מוכנה לוותר על חברות של שנים.. אז היא לא תדבר איתי יותר בחיים..
ואני אמרתי לה שזאת דווקא היא שמוותרת על זה. ואם היא ככה מוותרת אז כנראה שהיא פשוט לא היתה שווה את זה...
ואז בשלב מסוים התפרקתי.. לא יכולתי יותר.. גם עם ההערות המפגרות של דניאל..
אבל במיוחד מזה שילדה שהחשבתי אותה במשך
חצי מהשנה לחברה הכי טובה שלי..
פשוט הייתה סתם...
והכל היה בגלל איזה מסיבה מפגרת.. שעזרתי לה לארגן אותה..
ארגגג...
וסתם מחשבה...שעוברת לי בראש עכשיו... וגם היום בבצפר...
למה לחיות??
אם יש כ"כ הרבה צרות..
כ"כ הרבה סבל... אז מה לסבול??
בשביל להוכיח שאני לא נשברת?? סתם לסבול בשביל כמה בנות מפגרות..
אז אין סיבה... את חיה סתם... סתם ככה...
כי למישו היה בא לאמלל אותך עוד קצת....
טליעעע =\
בבלוג זה
בכל הבלוגים
