אז כן אומנם לקח לי כמה שעות להבין. או יותר נכון כמה דקות.

אז הסתכלתי בבלוג שלה ונזכרתי שזאת התחושה שהתחלתי איתה.

שזאת הסיבה שאני לא בבצפר יומיים ושאין לי כוח להרים את הראש שלי.

אין לי כוח. אני לא רוצה יותר. אני לא מתאמצת לחיות. כי אין לי סיבה אמיתית.

אין לי כרגע שום סיבה נורמלית שום תחושה טובה.

כל מי שאוהב אותך שם אותך בצד.

טוב לא כולם

אבל נמאס לי באמת שכן אני לא רוצה שתוכיחו לי שאתם רוצים אותי פה כי אתם לא.

רבתי איתך ורבתי איתך וזה נמאס

ואני לא זורקת חיים לפח בגלל משהו אחד

באמת . פשוט אנשים צריכים ללמוד לסתום תפה. חד וחלק.

אף אחד לא יודע יותר טוב ממני על עצמי. אז מה זה השטויות האלה של "את בכלל לא יודעת מה זה לרצות לא לחיות" "אני לא מאמינה שאת באמת מרגישה ככה בגלל השטויות האלה" 

בקיצור אף אחד לא יכול לשפוט אותי על המחשבות שלי אף אחד לא בא מנקודת המבט שלי ואף אחד לא חווה את הרגעים שאני כן . ולא החיים לא תמיד פשוטים וזה לא שמח או עצוב וזה לא הופך להיות שמח כי משהו טוב אחד קורה. אני לא יכולה לתת לחיים שלי להישלט על ידי אנשים אחרים ובגלל זה ברגע זה אני עושה מה שבאלי . מ ה ש ב א ל י

כל כך הרבה כעס ותסכול ובכי ועצב 

אנשים באמת חושבים שזה מסתכם בחרא הזה בפוסט העלוב הזה? 

זה כל כך הרבה יותר עמוק.

ואנשים לא יכולים לנתח אותי לא על זה ולא על המעשים שלי. לא בלי לדעת מה עומד מאחוריהם.

so shut up