הנה יש לי חשק לכתוב,שנייה וחצי אחרי שהבלוג נפתח.
היום הזה התחיל רע,המשיך טוב ונגמר לא פה ולא שם.סתם עוד ערב של חוסר מעש.
הבלוג הזה הוא סתם עוד תוצר של סיידי,שמתחילה דברים ולא מסיימת אותם.
אני מתחילה במסע שמטרתו היא לחסל את הפן הזה באישיות שלי עד תום,שלא יהיה לו זכר.
זה אומר שאני לומדת את כל השפות שהתחלתי עד הסוף המר,זה אומר שאני מסיימת את הספר אף על פי שהתרגום לא משהו,זה אומר שכל דבר שאני מייעדת לעצמי-אני משיגה.
מסתבר שאני באמת ובתמים האויבת הכי גדולה של עצמי.
18 שנים של פוטנציאל לא ממומש לעזאזל!וכמה יומנים ריקים למחצה יש לי,כבר הפסקתי לספור.
דרך אגב,לא שזה נוגע לי כי תודה לאל נפרדתי ממתמטיקה לעולמי עד,אבל אם אתה כזה גאון והצלחת לגנוב את נוסח בחינת הבגרות במתמטיקה,אז למען השם ילד-אל תתפס.балбес.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
