מצאתי שאיפה חדשה.
יש לי תקווה במימושה, למרות שכל שאר השאיפות שלי מתנדפות באוויר העכור שמסביבי מהר מאוד, ולאחר מכן כבר ממש לא אכפת לי מהן.
"מה אני עושה פה?", היא בטח חושבת לעצמה. אפשר כמעט לראות את כל המשפטים מהסגנון הזה רצים לה בראש מבעד למסך הספק דמעות ספק יאוש מוחלט.
ואני, במקום להיות הותיקה התומכת, המעודדת, כל מה שבא לי להגיד לה זה "סתמי".
תמיד אני מתיימרת להיות הנחמדה, הטובה. אבל אני ממש לא, כנראה שאני ההפך.
אני לא אוהבת ריאלטי.
אני לא אוהבת אנשים צרי דעת.
אני לא אוהבת אנשים שמזלזלים בחיים של אחרים.
אני לא אוהבת צדקנות.
אני לא אוהבת התנשאות.
אני לא אוהבת דרמה קווינס.
אני לא אוהבת אהבה דביקה.
אני לא אוהבת שעמום.
אני לא אוהבת לראות שמקפלים את הפינה העליונה של הספר כסימניה.