לקום בבוקר,
לקבל משכורת.
להתאכזב מהמשכורת,
להתחיל לסובב תסריטים במוח.
אמרו עליי שאני אופטימית, אחראית ומסורה, הכל זה שקרים שהם שיקרו לעצמם.
ולמרות זאת, היה די מרגש. ממש הרגשתי שאני מתחזקת עם כל מילה שהם אומרים.
זה עובר אחרי חצי יום.
יש הרבה דרכים לבנות חומה.
אם אני רוצה לסגור מעגל אם בת ה-16 שהייתי, יהיה צורך בקצת מכות וצעקות.
"למה לא עשית את זה?", היא תשאל אותי.
ואני אענה לה שהיא לא צריכה שום דבר שכזה בשביל ליצור לעצמה זהות וכדי להרגיש שייכת.
שהיא לא צריכה ללכת לעשות מה שכולם עושים בשביל לוותר על עצמה ולשקר לאחרים.
שנוחות לא תמיד מגשימה את עצמה תמורת וויתור על ערכים.
ושהיא לא חייבת כלום לאף אחד, התמודדות עם דעות קדומות ובורות זה גם ככה משהו שהיא תעבור.
ואז היא תתחיל לבכות ואני אתן לה סטירה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
