What Does The Bird Care

משנים כיוון.

או שלא?

אני באמת לא יודעת.

אני הכי מבולבלת שהייתי אי פעם מאז שהשתחררתי.

פתאום בא לי ככה, אחרי שעתיים בא לי משהו אחר.

אסור לחיות על פי אימפולס אבל אני כל כך רוצה לעשות עם עצמי משהו שלא יהרוג לי את הנשמה.

מתחילה לפשפש קצת, קצת חינוך וקצת פוליטיקה.

הספקתי למצוא עבודה ולהתפטר,

למצוא מקום התנדבות שפתאום הפך למקום עבודה חלקי שלי,

לבזבז יותר מדי כסף,

להתחרר,

לעשות סקיצה לקעקוע,

משהו שקשור לשינה,

משהו שקשור לאוכל,

כסף.

אין לי אותו.

שיר.

אני שמחה שהפסקתי להיות מה שמצפים ממני, ואני אפילו מרשה לעצמי להחזיק בדעות לא פופולריות. ורחמנא ליצלן, להגיד אותן במילים אמיתיות שכולם שומעים ולא רק לקבור בלב שלי.

אז יש דברים טובים.

וביום חמישי אני יוצאת לעולם, בהצלחה לכולנו בעצם.

אני גוזרת הכל, צובעת, מחוררת ומשחיטה עד כמה שאפשר.

עד שלא אזהה את עצמי.

עד יום חמישי צריך לשרוד כמובן.

יש דאגות לדאוג וריבים לריב.

ושיעבור מהר.

למה אכפת לי כל כך.

לא רוצה לשים סימן שאלה, אני שונאת סימני שאלה בזמן האחרון.

בסופו של דבר כולנו חארות.

מחר סוף סוף אני אפרוש כנפיים אל עבר החופש הקצר שלי, עוד קצת פחות מחודש אל אשליית החופש ההרבה יותר ארוכה שלי.

מעולם לא רציתי בירה יותר מעכשיו. אני יודעת שאני אומרת את זה הרבה, אבל באמת הפעם. כמעט שבוע אני פה, לפחות עכשיו יש לי קצת לבד כי כולם הלכו.

מעניין אם עוד 60 שנה אני גם ארצה שכולם ילכו. אם אשרוד עד אז כמובן.