איזה מצחיק זה שבקרוב אוגוסט נגמר.
שנה שעברה חששתי מהיום האחרון של אוגוסט כי ידעתי שהחנות תהיה מפוצצת בצוציקיות מעצבנות.
לפני שנתיים התבאסתי מסוף החופש.
ועכשיו?
אני חושבת שאני בסדר.יחסית.
תמיד הכל יחסי אצלי.
אושר רגעי, סבל תמידי.
כנראה שזה ככה אצל כולם. זה משפט שנשמע ממש רע, אבל באמת שזה ככה.
אני לא מצליחה לשמר את האושר שלי בשום צורה.
כמה גועל, כמה.
כשהייתי קטנה לא ראיתי אותו- התעלמתי.
זה היה רחוק ממני והיו לי דברים הרבה יותר חשובים להתעסק בהם. כמו חבריי הדמיוניים והארצות המומצאות שלי.
סבלתי ממנו, כן. אבל חשבתי שזה נעלם עם עצמו ושבסוף יש הפי אנד.
אין לי שום סיבה מוחשית להתמרמר ככה.
אולי מחר בבוקר אני אקום שמחה, ואז זה יעבור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
