דברים |
| 3/2015
מה הבעיה שלי
אני חושב שאני פשוט לא מסוגל לאהוב. כנראה שאין לי את היכולת הזאת. הבעיה אצלי, כנראה, ולא אצל כל הגברים בעולם. הרי לא חסרים בחורים חמודים, מקסימים, חתיכים ואינטלגנטיים.זה אני, שלא באמת אכפת לו. אני כנראה פשוט לא מסוגל.
עידן ואני נפרדנו לפני חודשיים, בגלל זה. בגלל שבמקום כלשהו, באמת לא היה לי אכפת. שיבוא, שילך, שלא יחזור. למי אכפת.
אחר כך יצאתי עם אודי, בחור מקסים. הומו דתי, שלו ורגוע, עם כל כך הרבה שלוות נפש וחוש הומור. אבל נפרדתי ממנו כי הבנתי שזה לא הוגן: הוא באמת רצה זוגיות ואני... לא היה לי אכפת. ועדיין אני לא מרגיש צער, או משהו בכלל, על זה שנפרדנו.
פשוט חסר לי הדבר הזה, בנפש?
השבוע הלכתי לעידן, להחזיר כמה דברים ששכחתי אצלו. הוא חיכה לי בלי חולצה, לקח לי את היד ומשך אותי אל חדר השינה. ברור ששכבנו. אחר כך שכבנו מחובקים במיטה והוא שאל, למה נפרדנו?
ולא ידעתי מה לאמר. חלק בתוכי רצה לומר את האמת, כי אני לא אוהב אותך. אני לא אוהב אף אחד, אני פשוט לא מסוגל. ואם אני אומר את זה לא נחזור להיות ביחד, ומה אכפת לי. וחלק אחר רצה לומר, אני רוצה אותך! עידן, טוב לי איתך. אני כן אוהב אותו: אבל לא יותר משאני אוהב פרקים של הסמויה, נניח, או את האוכל של אמא שלי. יש מקום שבו לא באמת אכפת לי, אבל לאו דווקא מעידן: ששום דבר לא באמת אכפת לי. מה אני אמור להגיד?
בסוף סיפרתי לו את התאוריה שלי, שאני לא מסוגל לאהוב. הוא אמר בקול קטן, אז אתה לא אוהב אותי.
ולא ידעתי מה לומר. הוא בכה, וחיבקתי אותו. אני לא חסר לב, ולא מטומטם. חיבקתי אותו כשהוא בכה. אמרתי לו, זה לא נכון. אבל זה כן, ושנינו יודעים את זה. אני לא יודע מה עכשיו. אני רוצה אותך הכי הרבה שאני רוצה מישהו, רק שזה לא באמת הרבה.
ואחר כך ישבנו ושתינו קפה וקשקשנו קצת, חזרתי לדירה, ויותר לא שמעתי ממנו. אם הייתי הוא, הייתי חותך ממני. ואני רוצה אותו חזרה. פשוט לא באמת אכפת לי. מה לעזאזל דפוק איתי? אני לא באמת יודע.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מי.