חייה של ברבי לאן?...

לא משנה כמה אנשים יהיו סביבי , אני עדיין ארגיש לבד .

זה הגיוני בכלל ?

הרבה קרה מאז שהפסקתי לכתוב .

טיול שנתי - נהנתי בקודם הרבה יותר , יצא לי להכיר אנשים חדשים , לבלות , לצחוק ולחוות משהו שמעולם לא חוויתי כתוצאה מכך - אהבה וההשלכה הבלתי נמנעת , שברון לב . בטיול של השנה הבנתי כמה דברים . אחד , הרבה אנשים חדשים שהכרתי , נטשו מסיבות כאלה ואחרות וזה משהו שמאוד חבל לי עליו . הם אנשים חכמים , נחמדים , אחרים ואותם אני עדיין אוהבת מאוד .

טיילנו בהרי אילת . המסלולים קשים מידי . הדבר השני שהבנתי זה שאני לא בכושר , בכלל . אבל אני גם לא רוצה להיות בכושר , עם כל הכבוד , אני לא אהיה מדריכת טיולים משועממת או אלופה אולימפית . המחנך שלי אמר שכל הקטע של הטיול הזה הוא להגיע לקצה גבול היכולית ולממש את עצמך עד הסוף , מה אם אני לא רוצה להגיע לקצה גבול היכולת שלי או לממש את עצמי , לא עכשיו לפחות , עכשיו אני בת 16 ואני רק רוצה שיהיה לי כיף .

בהקשר של מה שכתבתי קודם .

ב 1.12 תעבור שנה מאז אותה שיחה . נראה לי שרק כשאותו יום באמת יגיע אני אקלוט שעברה שנה ואני עדיין חושבת על זה כל יום מחדש . אין לי מה לכתוב על זה , בעיקר כי כבר הבהרתי לעצמי שאני טיפשה שאני עדיין חושבת על זה .

מבחינת בצפר הכל תקין - שיפור ניכר בהיסטוריה ומתמטיקה . עברתי ללפטופ במקום מחברות , יקח לי קצת זמן להתרגל .

קרו עוד הרבה דברים , אני לא זוכרת אותם כרגע , נחכה להתקף חרדה הבא שלי ואז אני אבוא לשפוך פה את הרגשות שלי .

ניקי .