חייה של ברבי לאן?...

נמאס לי מהחרא הזה .

נמאס לי להתעצבן כל פעם מחדש .

נמאס לי להילחם איתה .

נמאס לי לצעוק כל כך חזק .

נמאס לי שהיא לא מקשיבה לי אף פעם .

נמאס לי להתבודד בחדר שלי .

נמאס לי לבכות .

נמאס לי לגמור שני גלילי טישו אחרי כל ריב .

נמאס לי מההאשמות שלה .

נמאס לי שהיא קוראת לי סוציומטית .

נמאס לי שהיא אומרת שאני עצלנית .

נמאס לי שהיא חושבת שאני כלומניקית .

נמאס לי שהיא קוראת לי טיפשה .

נמאס לי שהיא מכריחה אותי לנקות אחריה .

נמאס לי מהשיעבוד שלי לרצונות שלה .

נמאס לי מההצגות .

נמאס לי מהשקרים .

נמאס לי מהנחמדות המזוייפת שלה כלפי כל העולם .

נמאס לי שרק אלי היא כזו מפלצת .

נמאס לי שהיא אומרת לי מה לעשות .

נמאס לי מהתקפי החרדה האלה שיש לי בגללה .

נמאס לי מזה שלא אכפת לה ממני .

נמאס לי לשבת מכווצת בפינה של החדר .

נמאס לי להסתכל לחלון ולצפות ולהתאכזב שהוא לא שם .

נמאס לי לחסום את הדלת .

נמאס לי להמציא תירוצים .

נמאס לי מעיניים נפוחות .

נמאס לי שהיא אומרת לי להירגע .

נמאס לי מהתפרצויות חסרות פואנטה . 

נמאס לי לחפור לבלוג כל פעם שאני מרגישה נורא .

נמאס לי !

נמאס לי מאמא שלי .

ילדה בת 16 מחפשת אמא מאמצת .

אמא שתאהב , שתבין , שתתמוך , שתצחיק , שתקשיב , שתהיה שם בשבילי . 

אחת שתחנך אותי להיות בן אדם טוב . אחת שתחייך כשאני נכנסת הביתה , אחת שתבשל לי אוכל טעים סתם בלי סיבה . 

אחת שלא תדרוש מצויינות אלא תצפה לה . דרושה אמא שתאמין בי וביכולות שלי ולא תרמוס אותם .

אמא שהיא גם חברה .  

דרושה אמא . ודרוש גם חיבוק .

בברכה , ניקי .

(שאגב , במהלך כתיבת הפוסט הזה , סיימה את גליל הטישו השלישי.)