חייה של ברבי לאן?...

סטיותי.

כשאני יושבת מול שולחן בזמן שיעור אני מדגמת אותו כל שתי דקות. מסדרת שיהיה סימטרי, בערמה לפי הגודל. אובססיבית משו.

שוקו, שוקולד ומתוקים בכללי. וכל מילה נוספת מיותרת.

קורנפלקס אוכלים עם כף! ושלא יהיו אי הבנות.

אני דווקא ממש אוהבת לשבת נגד כיוון הנסיעה, זה מרגיש אחר בניגוד לשגרה המשעממת של לשבת רגיל ולהשתעמם בפקקים.

מחשבות לפני השינה הן הקללה שלי. אני לא מסוגלת להירדם בלי מחשבות על מה שהיה ומה שיהיה.

הכפתורים של הפוך חייבים להיות ברגליים שלי, בסוף המיטה. ואם הם לא, אני מסובבת את השמיכה.

כשאני לבד, אני מצחצחת שיניים רק אחרי שאני מסיימת להתארגן, ממש שנייה לפני שאני יוצאת מהבית. אבל לעומת זאת כשאני מתעוררת אצל חברים או כשמישהו ישן איתי אני מצחצחת שיניים עוד לפני הפיפי של הבוקר.

סטיות כמו שמתוארות למעלה, הן לא מי יודע מה נוראיות אחרי שקוראים אותן עשר פעמים ברצף. מי יודע אולי אני לא פסיכית אחרי הכל...

שבת חמימה ונעימה לכם :)