כשפתחתי את הבלוג הייתי בטוחה שאני אעדכן כל יום , אפילו כמה פעמים ביום .
כל כך הרבה מחשבות , המוח שלי כבר לא עומד בזה .
אבל למה כשאני יושבת בפינת מחשב המוזרה שלי , מול הצג , ידיים על המקלדת , כל כך הרבה מה להגיד - לכתוב - לשתף , אבל זה לא יוצא .
אני לא מצליחה .
כל מה שאני חושבת עליו כשאני כותבת פוסט זה אם הניסוח טוב , התחביר נכון , זה מעניין ? , מישהו בכלל קורא את זה ?
במקום לשתף ברגשות אני משתפת את הקורא באיך היה היום שלי .
שזה גם מוריד קצת נטל .
לאבא אני לא יכולה לספר כי הוא לא כאן , הוא עם החברה שלו והבן המדוגם שלו , בבית שלהם . אז מה אם זה 20 דקות נסיעה מכאן ? זה עדיין רחוק . וחוצמיזה , הוא פשוט לא מבין .
לאמא בכלל , אי אפשר לדבר עם האישה הזו . פעם עוד אחרי מה שקרה , הייתי מבליגה את הגועל שאני מרגישה אלייה ומספרת לה מה קורה איתי , אבל גם זה על יבש . עד לפני שנה בערך , לא היה אכפת לי , עכשיו מאוד אכפת לי .
באיזה יום אחד שניקינו את הבית , היו לי מלא תיקים על המתלה . אמא שאלה אותי למה אני שמה שם כל כך הרבה דברים ושזה יום אחד יתרסק . נקלענו לויכוח דבילי מלא צעקות וריק מתוכן על "למה זה מפריע לך שזה שם?" מצידי ו"זה מפריע לי . נקודה ." מצדה של אמא .
עד שהבאתי עליה צרחה "למה לעזאזל זה מפריע לך שזה פה?!?!" והיא ענתה בהכי פשטות שבעולם , שעד היוןם אני לא מבינה מאיפה היא הוציאה את האומץ לומר לי את זה .. "מפריע לי כל עוד את פה."
באותו רגע היא הלכה כי אחותי הסתומה קראה לה לשטוף לה את החדר , ואני כהרגלי ברגעים קשים , סגרתי את הדלת , נשענתי עליה והתחלתי לבכות על הכרית הלבנה שלי שאני תמיד מחבקת בלילה . מאז אמא , מבחינתי , לא ראויה לי .
כבר מאז כיתה ה' , שהכל קרה , כל פעם שאני בוכה , אני בוכה על הכרית הזו . היא רכה ונעימה ולבנה , כשאני בוכה כל העיפרון השחור נוזל עליה , בגלל זה היא כזו מלוכלכת ומסמורטטת .
אחרי זה שיצאתי מהחדר והעיניים שלי היו סגולות מבכי , אחרי שחזור מקיף של חיי המסכנים ונטולי כל משמעות , אמא הסתכלה עליי ושאלה אותי עם בכיתי . היא לא הקשיבה לעצמה ?! מה נסגר איתך אישה מטומטמת ?...
אמרתי לה ש"לא , השפרצי חומר ניקוי על המראה וקצת מזה קפץ לי לעין , אז שפשפתי אותה בטירוף ." - אני אהיה שחקנית מעולה יום אחד , שולפת מהמותן כמוני , הייתה כבר ממזמן צריכה לקבל אוסקר .
אוקיי פשוט , והיא הלכה משם .
זונה .
קוראיי היקרים , קבלו חיבוק עצוב ממני , זו שעכשיו בוכה מול הצג .

טוב , הכנסתי את עצמי לבאסה מטורפת .
שיהיה יום טוב .
ניקי 3>