לגעת.

כל כך הרבה בשבועיים..

בכי ושיחות ומרחק ואהבה ישנה ואהבה נוכחית ונשימות מואצות ולב שדופק והתקף חרדה. ואתה ואני ואתה ואני ואני ואתה ובלאגן. ובית ורחוק וקרוב ודירה חדשה, ווילון אמבטיה חסר. געגוע, אהבה. דמעות, חוסר אמונה, הבטחות, מילים באוויר, למידה, התפתחות, פגיעה, געגוע געגוע געגוע. רגשות מטלטלים, התחלה חדשה. מיטה לבנה ונמלים, מזוודה ענקית, מוזיקה, חיוך ענק, רגעים קטנים של קסם, מאבק. רחוק קרוב, כמעט ונפרדים, הוא רוצה אני רוצה והוא רוצה ואני רוצה ומי רוצה יותר? ומי רוצה פחות? מי עומד מאחורי המילים שלו? מי בורח? מי נשאר? מי אוהב? מי חסר? מי רוצה אותי? מי רוצה אותך? מה אנחנו יחד? מה כבר עשינו? מי אתה יותר מהבטחות פרומות? מי אני יותר מאסופת רגשות? פעם כתבתי יפה כל כך. היום אני גיבוב של אותיות עטופות בסרט. מי אתה יותר מיציבות וביטחון? מי אנחנו כשאנחנו יחד? איזה מן קסם לא מוסבר נרקם בנינו? פתאום הארבע אותיות האלה לא יוצרות לי איזו מילה שחוקה ומטומטמת עבורי. ולשלוש מילים האלה יש פתאום כל כך הרבה משמעות. וכל המשבר רק חיזק.

אל תוותר עליי. אתה טבוע בי עמוק.