הקינדל שלי
בדרך...
במשך שנים היה לי מחסום רגשי
בכל הקשור לקריאת ספרים דיגיטליים. נראה היה לי שאין תחליף לספר המודפס. הריח,
התחושה בין האצבעות, ההיסטוריה של קריאת ספרים וכל הכרוך
בה.
לפני כחודש הבנתי שעם כל
ההיסטוריה, האהבה והתחושה החמימה של פתיחת ספר לראשונה, את רוב רובה של הקריאה שלי
אני עושה גם כך על צג המחשב. אני קורא סיפורים קצרים בבמה חדשה כבר לפחות חצי עשור,
קורא אדוק של בלוגים כבר שלוש שנים בערך, מתכתב עם רוב חבריי במייל או בפייסבוק מאז
2007 וגם בעבודה אני מעדיף לקרוא את הפרוטוקולים על המחשב במקום לצבור עוד דפים
שצריך לגרוס בסוף. כשהתובנה הזו חלחלה, במקביל להבנה שאני קורא פחות ופחות ספרים
כתובים בעיקר בגלל מחירם הגבוה עד כדי גיחוך וזמינותם הנמוכה של מרבית הספרים שאני
אוהב (מכיוון שאני חובב מד"ב, אני קורא בעיקר באנגלית), הבנתי שהגיע הזמן להתקדם
לדבר הבא. אשתי עוד לא מבינה את ההשלכות, אבל היא תהיה מאושרת כשתבין שאפסיק למלא
את מדפי הספריות שלנו בעוד ועוד ספרים שיעלו אבק...
בכל זאת, ניסיתי להבין מה
העתיד של הספר המודפס? לכאורה נראה שכיום עתידו של הספר המודפס מובטח. רק 10%
מהספרים שנמכרים באמאזון הם דיגיטליים. הוצאות רבות נכנסות לתהליך של מחשוב, ושיטת
הPOD (פרינט און דימנד, הדפסה לפי דרישה) מאפשרת הדפסה של ספר בודד ללקוח לפי
דרישה, מה שמבטיח שההוצאות לא ייפלו עם סטוקים אדירים של ספרים שאין להם דורש. זה
גם מבטיח שאף ספר, לעולם, לא ייעלם וניתן יהיה להזמין עותק שלו גם שנים אחרי שיצא,
ולא משנה כמה לא פופולארי הוא היה בזמנו. זה לא יקרה מחר או מחרתיים, אבל זה כנראה
העתיד של ההוצאות המסורתיות לאור.
אבל בכל זאת... רוצו ל-1999.
אם מישהו היה מספר לכם אז שתוך שנים ספורות ייעלמו חנויות הדיסקים וספריות הוידאו
כמעט לגמרי, הייתם מאמינים לו? עשר שנים אחרי, וכמעט אף אחד לא קונה דיסקים,
בלוקבסטר בהליכי פשיטת רגל, וכולנו צורכים את המוזיקה והסרטים שלנו דרך תוכנות
הורדה שונות, או באתרים שמספקים אותה בלייבסטרימינג. הטלוויזיה כבר יודעת בדיוק לאן
היא הולכת.
מי ערב לנו שהילדים של היום,
אלה שיהיו צרכני המחר, ישמרו בליבם מקום לספר המודפס? אומרים שמדובר על דור שהפסיק
לקרוא. זה לא מדויק. הוא פשוט צורך את המילה הכתובה שלו בצורה דיגיטלית. אני חושד
שהם קוראים יותר מדור המבוגרים שאינם קוראים באינטרנט. הספרים האלקטרוניים, כשיהפכו
נפוצים יותר, יקרבו אותם למילה הכתובה אפילו יותר.
מה לגבי פעולות מסורתיות כאלה
ואחרות שניתן היה לעשות רק עם ספרים מודפסים? מה לגבי האירוע הטקסי שבו סופר מגיע
לחנות ספרים וחותם על ספריו למעריצים הנרגשים? נכנסתי לגוגל במטרה לשמוע אם עוד
אנשים חשבו על זה, ומתברר שיש לא מעט רעיונות כיצד לפתור את ה"בעיה" הזו, החל
מהקלטת השיחה עם הסופר והעברתה לכתובת המייל או הקורא האלקטרוני של כל הנוכחים, דרך
צילום משותף של הקורא והסופר שישולב או לא ישולב בעותק האלקטרוני שלו וכלה בצירוף
הקוראים שטרחו והגיעו לרשימה של קוראים מובחרים שיזכו להציץ לעבודתו הבאה של הסופר
לפני כולם, ולהגיב עליה. האמת שהיו עוד הרבה רעיונות, אבל את אלה אהבתי במיוחד.
הרעיון שלא ממש אהבתי היה שהסופר יחתום על ספר אמיתי והקורא יקבל אותו יחד עם העותק
האלקטרוני.
כשאני חושב על האפשרות לקחת
איתי כמה ספרים שאני רוצה לקריאה באוטובוס, או על האפשרות לקרוא תוך כדי האוכל מבלי
להיאבק עם הספר שיישאר פתוח (בעיה בעיקר בכריכה רכה אצל אנשים כמוני שלא אוהבים
לפתוח את הספר עד הסוף כדי לא לקמט את שדרתו), האופציה לקבל עיתונים כל בוקר לא רק
לפתח הדלת, אלא למיטה ממש... אני כבר נפעם ונרגש לקראת הגעתו של הקינדל שלי
לארץ!
הסוללה הכמעט בלתי נגמרת שלו
(שבועיים עד חודש), ההיצע האדיר והנוחות הופכים אותי לחסיד עוד לפני שקיבלתי אותו.
מי שלא החזיק קינדל ביד לא מבין עדיין כמה המסך דומה לנייר אמיתי. תשכחו ממסכי
המחשב שאתם מכירים. מסכי הקוראים האלקטרוניים מבוססים על טכנולוגיה אחרת לגמרי.
אפשר לקרוא בהם תחת שמש ישירה בלי שום בעיה ושהם לא מעייפים את העיניים בכלל
(בניגוד לקריאה ממסכי תאורה אחורית סטנדרטיים).
יש רק סוגיה אחת שאני לא ממש
יודע איך להתייחס אליה. אשתי הזכירה לי שישנו ציבור אדיר של שומרי שבת שנוהגים
לקרוא בשבת והאופציה האלקטרונית חסומה בפניהם. כיצד ניתן יהיה לשלב את הקורא
האלקטרוני באילוצים ההלכתיים? מצד אחד, כבר כיום ניתן לרכוש ספר אלקטרוני המכיל
בתוכו זמירות לשבת, כך שכנראה שיש לזה דורשים. מצד שני, יש מספיק זרמים שלא יהיו
מוכנים לשינוי כל כך מהותי באורחות חייהם המסורתיים. למישהו יש רעיון כיצד להתגבר על הפער?
עוד דבר שחשבתי עליו. תרבות
שמחליפה את הנייר בדיגיטציה צריכה לקחת בחשבון שאוצרותיה התרבותיים עלולים להיעלם
באבחה במלחמה הבאה...
אשמח לשמוע תגובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
