לחיות עם, להרגיש בלי

האלבום האחרון של סיה, Some people have real problems, הוא בעיני לא פחות מפסגת יצירתה של היוצרת הכי מוכשרת שיצאה מאוסטרליה מאז ניק קייב.

סיה השכילה להביא באלבום הזה את הצדדים הכי טובים שלה, לשלב להיטים כמו Soon we'll be found, השיר הכי טוב בעשור הקודם (בעיני), ו-Buttons שלא זכה להשמעות בארץ, אבל הצליח מאוד בחו"ל וכמובן החידוש שלה לאלילה אחרת שלי, כריסי היינד בשיר I go to sleep, עם שירים קצת פחות מסחריים כמו Little black sandals הנפלא.

רוב שירי האלבום הם שירי סיה קלאסיים, שקטים עם נגיעות ג'אזיות שמאפיינות כל כך את סיה של האלבומים המוקדמים.

אולי זו ההצלחה של Buttons, ואולי זו באמת ההשפעה של מערכת היחסים שלה עם ג'יי די סמסון שהביאה לכך שהאלבום הבא, We are born, מסתמן כאלבום הקצבי ביותר שלה מאז ומעולם. שני הסינגלים שיצאו עד כה You've changed, ו-Clap your hands נשמעים כמו שירי פופ סטנדרטיים שהדבר העיקרי שחסר לי בהם הוא סיה... השירים האלה לא נשמעים כמוה ואלמלא הייתי מכיר את Playground ו-Buttons אולי לא הייתי מזהה אותה בכלל. אין לי מושג איך האלבום החדש יתקבל בקרב מעריצי סיה. כששופטים שיר בפני עצמו מתקבלת לעיתים תוצאה שונה מכששופטים את אותו שיר בדיוק מתוך היכרות עם הרפרטואר של אותו היוצר. זה עובד לשני הכיוונים. ממש לא התכוונתי להתאהב באיזה שהוא שיר של בריטני ספירס, אבל כששמעתי בפעם הראשונה את Everytime שלה לא הייתי מודע לזה שזו היא, וכבר היה מאוחר מדי. יש מקרים שזמר שאני שומע שיר די מזעזע, וכשאני מגלה שכתב אותו מישהו שאני מאוד מעריך אני שופט אותו פתאום באוזניים אחרות, מכיוון שלאותו יוצר אני מוכן לתת הזדמנות נוספת. זה יהיה המקרה באלבום הקרוב, כנראה. אין לי ספק שאקנה אותו, אאזין לו כמה וכמה פעמים ובטח גם אבקר אותו כאן, על במה זו. ובכלל, מה רע באלבום שלם שיישמע כמו Buttons ו-Playground?

עדכון: באתר של סיה התפרסמו עוד ארבעה שירים מהאלבום החדש. רובם קצביים, אבל מבטיחים.