לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לחיות עם, להרגיש בלי


בדיוק כשחשבתי שהכל מסתדר - הגיעו השבועיים מהגיהנום... מקווה שהחזרה תהיה קצרה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2015    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הפטריה* שלך חזרה... (*לא באמת פטריה)


לא באמת הופתעתי. חמש שנים אחרי, שוב שבועות, שוב הוריי בחו"ל, שוב סוזן וגה מגיעה לישראל... מה צריך יותר מזה כדי לדעת שזה חזר? אה, כן, גירודים בידיים וחולשה כללית.

כשישבתי אצל ד"ר ליבסטר וביקשתי ממנה לדעת מה האפשרויות שלי היא זרקה מיד את ה-ABVD, אותו צירוף שאני מכיר טוב כל כך של ארבעה רעלים שכל אחד מהם הורג את הסרטן ובמקביל מערכות חיוניות בגוף. הטלתי ווטו מוחלט. מסטטיסטיקות שקראתי יש סיכוי של 30% לפגיעה משמעותית בלב ובראות. לא סיכון מבוטל שאפשר להתעלם ממנו, ולא כזה שאני מוכן לקחת פעמיים בחיים. תודה.

כמובן שמיד עלו המחשבות, כן טיפול, לא טיפול, אולי רפואה סינית/טבעונית/קמעות ולחשים... העיקר לא להכניס את הזבל הזה לגוף פעם נוספת, אבל ליבסטר הבטיחה לי שנמצא את הטיפול המתאים, כזה שלא יגרום לנזק לטווח הארוך. עולם הרפואה התקדם בחמש השנים האחרונות ויש כבר כמה חידושים נחמדים* (*נחמדים=לא יגרמו לי לשבת על כסא גלגלים עם בלון חמצן על הברכיים).

סיפרתי למיעוט נבחר ומצומצם של אנשים. אין לי כוח לזה הפעם. ב-2010 הייתי חזק בשביל כולם, עודדתי, תמכתי, שידרתי אופטימיות ובאופן כללי הייתי נער הפוסטר של החשיבה החיובית של הסרטן. הפעם לא בא לי. אני פאקינג חולה. שכולם יסתובבו קצת סביבי לשם שינוי. שיעודדו אותי. לא רחמים, אני אלרגי לרחמים, אבל תתאמצו קצת, זונות! מה קרה? כשאתם תהיו חולים אתם יודעים שאני אעמוד לידכם עם דלי ואחזיק לכם את השיער כשאתם מקיאים.

גרושתי בסדר גמור. היא עוזרת במה שהיא יכולה, מעודדת ובאופן כללי משתדלת להיות נחמדה ככל האפשר. זו חזית אחת שנחסכת ממני וטוב שכך.

לאקסית, זו שעזבה אותי לפני חודש, סיפרתי בסוף. זה לקח כמה שבועות, אבל בסוף סיפרתי לה מסיבות שלא אפרט (לפחות לא כרגע. אולי אקדיש לזה פוסט נפרד).

מהצד החיובי, הערב אני לוקח את הבנות להופעה של סוזן וגה... חמש שנים אחרי ההופעה ההיא כשבקושי צעדתי עד למושב שלי, בלי שיער ובלי גבות. לפחות הפעם יש לי שיערות באף.

זה היה אמור להיות פוסט הרבה יותר ארוך, אבל את החלק הנוסף אשמור לפעם אחרת.

נכתב על ידי , 9/6/2015 12:37   בקטגוריות הודג'קין, הודג'קינס, התקרחות, כימותרפיה, לימפומה, סרטן, קרחת, שיער, שיער באף, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על חשיבותן של שיערות באף


הרבה זמן לא כתבתי. הסיבה העיקרית היא שלא הרגשתי צורך אמיתי לכתוב, אבל יש גם סיבות טכניות שלא נכנס אליהן כרגע.

הטיפולים הכימותרפיים עומדים להסתיים! כולי אושר מהעניין הזה, כי זה באמת לא פיקניק. אני מנסה להסביר לאנשים שלא היו בזה (שלא תדעו מצרות) מה בדיוק התחושה, אבל לא נראה לי שאפשר לתאר את זה במילים. התחושות המגעילות שעוברות בגוף הן לא משהו שהמציאו לו מילים. אולי בעעע תיטיב לתאר את זה. בעלון של הפרוטוקול כתוב (בין השאר) "תופעות דמויות שפעת" אבל זה ממש לא זה. שפעת זה עוד נחמד יחסית, וזה עוד בלי לתאר את הטעם המזעזע הזה בפה. אני מכנה אותו בחיבה "טעם של אדריאמיצין" (חפשו בגוגל אם אתם ממש סקרנים). אני משער שזה לא באמת הטעם של האדריאמיצין, בעיקר מכיוון שאדריאמיצין נוטה לשרוף את הרקמות שאיתן הוא בא במגע ולכן אני בספק אם ישנם קולטני טעם אנושיים שמסוגלים להתמודד איתו, אבל כך הם שמות חיבה.

עזבו לרגע את הניסיון לתאר את הבלתי ניתן לתיאור, הסוגיה הבוערת בפוסט של היום היא השיער. אז לא איבדתי את כל השיער. שיער הראש התדלדל משמעותית ואני מגלח אותו, אבל העובדה היא שאני נאלץ לעשות כן אחת לשבוע בערך. הגבות שלי כמעט נעלמו, אבל הן עוד שם. המקומות שבהם השיער דפק נפקדות משמעותית יותר פחות נראים לעין, וברשותכם, או שלא ברשותכם, את המידע הזה אשאיר לעצמי. כן אחלוק אתכם את נושא השיערות באף.

שיער באף נחשב למטרד. אני משוכנע שרובכם ככולכם מצאתם את עצמכם דוחפים לאף עצמים ייעודיים יותר או פחות במטרה לצמצם את היער שמנסה לפרוץ לו מתוך הנחיריים ולהרוס לכם את התדמית. אני אישית דגלתי בשיטת המריטה, למרות העיטושים הנלווים. מי האמין שיבוא היום שבו אחוש געגועים עזים לאותן שיערות שרק לפני חודשים ספורים עשיתי כל שביכולתי על מנת להפטר מהן?

מתברר שלקרחת על הראש מתרגלים. לקרחות בשאר מקומות בגוף גם כן מסתגלים. אז פתאום המגע של הבד על העור משתנה. שטויות. אבל האף... פתאום מטפחת הופכת לאביזר חובה, מכיוון שכל טפטוף קליל שבימים כתיקונם איש לא היה חש בו הופך לזרם שוצף כשאין בנמצא את סכר השיערות שיעצרו אותו! זו כבר טרדה אמיתית! הסתיו בפתח, ואני מפחד מהרגע שבו יתחילו העיטושים... עיטוש ללא סכר השיער באף עלול להיות בלתי נעים בעליל...

בקיצור, המסר שאותו אני מנסה להעביר הוא שלפעמים אנחנו לא מבינים את חשיבותם של דברים עד שהם אינם בנמצא... זה מקרה קלאסי. בפעם הבאה שאתם מורטים או גוזרים את השיערות באף, זכרו את אלו שנאלצים לעבור את המציאות היומיומית בלעדיהן... יאק

 

עריכה:

וואו! המלצת העורך! איזו התרגשות! תודה!

נכתב על ידי , 6/9/2010 23:11   בקטגוריות בית שחי, גוש, הודג'קין, הודג'קינס, כימותרפיה, לימפומה, סרטן, אופטימי, שחרור קיטור, שיער, קרחת, התקרחות, שיער באף  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כינוי: 

בן: 49




16,605

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפיט ארם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פיט ארם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)