כמעט חמש שנים שלא כתבתי כאן, מלבד שלושה פוסטים שחלקם קצת מיותרים, כמעט חמש שנים שלא כתבתי כאן שום דבר אישי, ולא פלא. מהסרטן החלמתי לפני חמש שנים. הספקתי להתגרש, להיכנס לזוגיות ארוכה שגם היא הסתיימה לבסוף, ובדיוק כשנדמה היה שסוף סוף הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה עם תפקיד חדש, דירה משלי וזוגיות חדשה ומלבלבת, זה קרה. השבועיים מהגיהנום.
זה התחיל כשהחברה עזבה אותי. היא לא הלכה יותר מדי סחור סחור. פשוט הודיעה שהיא כבר לא אוהבת כמו פעם ושמבחינתה זה נגמר. ככה הסתיימו להם עשרה חודשים שהיו ברובם טובים ובסופם מאתגרים וקשים, כשהרגשתי בהתרחקות שלה שהלכה והתגברה. עברו עליה לא מעט דברים קשים בחודשים הללו. היא עברה משברים בריאותיים, כלכליים, אישיים ועוד. לא היה לה פשוט. הזוגיות הפכה מבחינתה ממקום של נחמה ומפלט לעוד מטלה שהיא צריכה לבצע בשגרת יומה ואת התוצאה חשפתי כבר.
בדיוק שבוע אחר כך, כשהרגשתי שאני מתחיל לצאת מהמשבר הגדול וחוזר להרגיש קצת כמו בנאדם זה קרה. הרופאה שלי התקשרה והודיעה לי בנימה חצי היסטרית שמשהו בבדיקה האחרונה לא היה טוב ושאתייצב אצלה מיד. התייצבתי, היא ניסתה להרגיע אותי שסביר להניח שזה כלום. בלוטה נפוחה שמקרינה קצת. היא לא מספיק גדולה, לא נמצאת במקום אופייני ללימפומה, אבל חייבים לבדוק. היא שאלה אם עברתי טיפולי שיניים או מחלת חום, אבל לא.
חמוש בערימת טופסולוגיה יצאתי להשיג את כל ההתחייבויות וההפניות לביופסיה הדחוםפה שנקבעה לי לימים לאחר מכן, כשבליבי תקווה שעד הביופסיה הרופאה הבודקת כבר לא תמצא שם שום בלוטה נפוחה. הייתה דלקת והיא עברה. לצערי הרופאה הבודקת מצאה את הבלוטה הנפוחה מיד וציינה כמה שהיא גדולה. ההמשך כלל סצינה שבה לגרוני הוחדרו כמה מחטים - דקסטר סטייל, ולאחריהם מכשיר שמזכיר דוקרן קרח. הוא גם עושה "קליק" די חזק כשהוא אוסף את הדגימה.
סיפרתי לכמה חברות נבחרות. להורים לא סיפרתי, חבל להדאיג אותם סתם כל עוד לא ברור אם החתול שבתיבה מת או חי. אולי גם לאחר מכן לא אספר להם כלום. נראה. בינתיים עובר עם עצמי כמה וכמה בדיקות אישיות כדי להבין איך לעזאזל זה קרה ומה אני עושה לא בסדר. יש לי כמה חשדות בנושא, אבל לפני שאני מגיע למסקנות אני מחכה לראות אם אני באמת חולה, או שמדובר באזעקת שווא.
בעוד שבוע וחצי התוצאות. מבטיח לעדכן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
