לחיות עם, להרגיש בלי

מותר לי לצאת מהבית, לחזור לעבודה, לפגוש אנשים...

זה כל כך טוב!

היה שווה את הכאבים...

כאב!!! כאב אמיתי, כואב, כזה שמשתלט על כל המהות ואופף את הקיום.

זריקות הנויפוגן האלה כנראה עובדות, כי הכאב פשוט בלתי ניתן לתיאור. הכאב הוא בכל הגוף. כל העצמות כואבות, אבל בעיקר הגב. אני מנסה לתאר את הכאב הזה ופשוט אי אפשר. זה לא כאב חותך, זה לא כאב צורב, זה לא כאב שורף, זה פשוט כאב כזה שמשתלט על הכל ולא מפסיק לרגע! הוא פועם עם הלב, מתחלק בושט עם המים, יורד לקיבה עם האוכל, רועד עם הגידים בכל צעד, מייסר אותי בכל נשימה...

בעלון לצרכן כתוב שיתכנו כאבים קלים עד בינוניים בעצמות. זין! עברתי אבנים בכליות, הכאב החזק ביותר שהגוף האנושי מכיר (יותר משיניים, יותר מלידה), והכאבים האלה נמצאים ממש קרוב לשם! לפעמים הם מגיעים לשם ממש. לצערי זה לעיתים קרובות למדי. הבעיה שאני בתוך זה כבר יומיים. זה לא אנושי. על האריזה של האקמול כתוב שאסור לקחת יותר מ-8 ביום, אז אני לא לוקח יותר מ-8 ביום. הבעיה שכדור אחד לא משפיע. מניסיון, צריך שניים יחד. הבעיה השנייה היא שההשפעה פגה אחרי 4 שעות. גם כן מניסיון. תעשו את החשבון. יש עוד שמונה שעות ביממה. וזה לא שהאקמול מפסיק את הכאב, הוא רק הופך אותו מבלתי-ניתן-לתיאור לניתן-לתיאור-כמזעזע. משככי כאבים אחרים פשוט לא עובדים. אופטלגין אולי חזק בכאבים חזקים, אבל לא מגרד את הכאב הזה. איבופרופן כנ"ל. נשאר האקמול, וגם הוא מתחיל להפסיק להשפיע.

כרגע אני כותב ומתפתל בכאבים לא אנושיים. אני לא מוצא תנוחה נוחה. גיליתי שעמידה נוחה יותר משכיבה או ישיבה, אבל אחרי כמה זמן גם בעמידה הכאב משתלט. אני לא מאחל דבר כזה לאף אחד. לאף אחד!

לעזאזל!!!