לחיות עם, להרגיש בלי

הרבה זמן לא כתבתי. הסיבה העיקרית היא שלא הרגשתי צורך אמיתי לכתוב, אבל יש גם סיבות טכניות שלא נכנס אליהן כרגע.

הטיפולים הכימותרפיים עומדים להסתיים! כולי אושר מהעניין הזה, כי זה באמת לא פיקניק. אני מנסה להסביר לאנשים שלא היו בזה (שלא תדעו מצרות) מה בדיוק התחושה, אבל לא נראה לי שאפשר לתאר את זה במילים. התחושות המגעילות שעוברות בגוף הן לא משהו שהמציאו לו מילים. אולי בעעע תיטיב לתאר את זה. בעלון של הפרוטוקול כתוב (בין השאר) "תופעות דמויות שפעת" אבל זה ממש לא זה. שפעת זה עוד נחמד יחסית, וזה עוד בלי לתאר את הטעם המזעזע הזה בפה. אני מכנה אותו בחיבה "טעם של אדריאמיצין" (חפשו בגוגל אם אתם ממש סקרנים). אני משער שזה לא באמת הטעם של האדריאמיצין, בעיקר מכיוון שאדריאמיצין נוטה לשרוף את הרקמות שאיתן הוא בא במגע ולכן אני בספק אם ישנם קולטני טעם אנושיים שמסוגלים להתמודד איתו, אבל כך הם שמות חיבה.

עזבו לרגע את הניסיון לתאר את הבלתי ניתן לתיאור, הסוגיה הבוערת בפוסט של היום היא השיער. אז לא איבדתי את כל השיער. שיער הראש התדלדל משמעותית ואני מגלח אותו, אבל העובדה היא שאני נאלץ לעשות כן אחת לשבוע בערך. הגבות שלי כמעט נעלמו, אבל הן עוד שם. המקומות שבהם השיער דפק נפקדות משמעותית יותר פחות נראים לעין, וברשותכם, או שלא ברשותכם, את המידע הזה אשאיר לעצמי. כן אחלוק אתכם את נושא השיערות באף.

שיער באף נחשב למטרד. אני משוכנע שרובכם ככולכם מצאתם את עצמכם דוחפים לאף עצמים ייעודיים יותר או פחות במטרה לצמצם את היער שמנסה לפרוץ לו מתוך הנחיריים ולהרוס לכם את התדמית. אני אישית דגלתי בשיטת המריטה, למרות העיטושים הנלווים. מי האמין שיבוא היום שבו אחוש געגועים עזים לאותן שיערות שרק לפני חודשים ספורים עשיתי כל שביכולתי על מנת להפטר מהן?

מתברר שלקרחת על הראש מתרגלים. לקרחות בשאר מקומות בגוף גם כן מסתגלים. אז פתאום המגע של הבד על העור משתנה. שטויות. אבל האף... פתאום מטפחת הופכת לאביזר חובה, מכיוון שכל טפטוף קליל שבימים כתיקונם איש לא היה חש בו הופך לזרם שוצף כשאין בנמצא את סכר השיערות שיעצרו אותו! זו כבר טרדה אמיתית! הסתיו בפתח, ואני מפחד מהרגע שבו יתחילו העיטושים... עיטוש ללא סכר השיער באף עלול להיות בלתי נעים בעליל...

בקיצור, המסר שאותו אני מנסה להעביר הוא שלפעמים אנחנו לא מבינים את חשיבותם של דברים עד שהם אינם בנמצא... זה מקרה קלאסי. בפעם הבאה שאתם מורטים או גוזרים את השיערות באף, זכרו את אלו שנאלצים לעבור את המציאות היומיומית בלעדיהן...

עריכה:

וואו! המלצת העורך! איזו התרגשות! תודה!