חצי שנה עברה מהפעם האחרונה
הצלחתי לאזן את עצמי איכשהו ,
בלי לחץ , בלי התרגשות , פשוט לחיות
ואז , כיאה למטומטמת שאני החלטתי להתאהב
זה כל כך דבילי !!
אין לי אמון באנשים , אף פעם לא היה
ואמון בגברים בכלל אין !!
אז מצאתי לי גבר , התאהבתי עד מעל לראש
ועכשיו הרגשות שלי מחרפנים אותי
אוהב אותי , לא אוהב
רוצה אותי , לא רוצה
אני רוצה שיהיה איתי ולו יש עוד חיים
למה אני לא מקבלת את זה ???
אתמול היה לילה מדהים , כשהתעוררתי
בשבע בבוקר המיטה הייתה ריקה
וככה גם אני
שלחתי לו הודעה , הבטיח לבוא יותר מאוחר
אני לא מאמינה לו .
למה הייתי צריכה להתאהב ?
אני לא מצליחה לשלוט בדמעות וברגשות שלי
כבר שעתיים וחצי אני בוכה
לא בגללו , בגללי ...... אני המטומטמת שפתחה את הלב
אני הדפוקה שחשבה שיש לה זכות להיות נאהבת
למרות שכל החיים שלי הבהירו לי שאין לי את הזכות
ושוב הדילמה , לא ממש דילמה כי אני יודעת בוודאות שאני לא רוצה
להמשיך להרגיש , לנשום , לחיות
אבל.....
מה עם הילדה ? מה אני עושה ?
תודה לאל (כן על זה אני מודה לך זונה שבשמיים!!) שהיא לא בבית היום
אז אולי היום זה היום הכי טוב
היא לא תראה , לא תשמע , לא תדע
היא צעירה היא תסתגל למצב החדש
עדיף לה בלעדי מאשר איתי
גם לי עדיף בלעדי
החיים זה חרא של דבר
קשה לי להאמיןי שיש גהנום נורא יותר מזה שאני חיה בו כבר 36 שנה
ההפכפכות של הרגשות שלי
התזוזות הכל כך קיצוניות מאושר לדכאון
גמרו לי את כל הכוחות הנפשיים
אני רוצה רק להתקפל לתוך עצמי
לקמול ולא להיות יותר
לא להרגיש יותר , כלום !!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
