להיות אוהדת הולנד במונדיאל הזה זה כמו שאני מדמיינת לעצמי שנראים נישואים אחרי 20 שנה. אתם בטוחים, יש לכם שני כלבים, ילד ומשכנתא אבל בקטגוריה של ההתרגשות...אעפס יבש. ולא שאין לכם פוטנציאל לסנסציה, יש לכם דווקא אחלה ביצועים, אתם נזכרים, אבל כבר ראיתם הכל ועכשיו אתם פשוט רוצים להגיע הביתה ולא לצאת יותר עם אחרים.
אפשר לבטוח בשוער, אפשר לסמוך על ההגנה, אפשר להנות מהקישור וקצת חסר מי שישים את הכדור ברשת. תוכנית המשחק של הולנד היא להרדים את הקבוצה השנייה, כל עוד התוכנית של הולנד עובדת אין חשש שתהיה התרגשות, מקסימום אם נחתתם על פאב שיש בו מבצע מונדיאל 1+1.
אני לא מתרגשת גם כי הם יודעים לשלוף כשצריך והם מנצלים את רוב ההזדמנויות שלהם אבל...אני לא מתרגשת, וזה חסר.
אויש נשמע כאילו אני מתלוננת, אז לא, הופ הופ הופ הולנד!
ובהמשך הערב שתי הנבחרות האלימות ביותר במונדיאל נפגשות, ברזיל וצ'ילה. הנבחרת הברזילאית משחקת משחק פיזי מאוד, די דומה למה שדונגה שיחק כשהוא היה בסגל וצ'ילה? הם ממש קצבים. אני מחכה שיישברו שם רגליים.
בניגוד להנחה הרווחת אני מעדיפה לקבל את ברזיל ברבע הגמר, רק שאף אחד לא ייגע לי ברובן.
נכתב על ידי kuksta
בבלוג זה
בכל הבלוגים
