חור הצצה

המצב קשה ידידיי

זה לא שאי פעם היה קל. אבל היום נדמה שזה קשה מתמיד.

השקרים שהיו לי כטבע שני, אלה אשר התעופפו מבין שפתי לכל עבר הם אלו שבגדו בי. בגדו באופן הגרוע ביותר.

היום השקר כבר מתקיים מתוף אינרציה. הוא זה שמקדם את עצמו. וחמור מכך, אלו שאני משקר להם כבר כל כך בתוך זה שהם מגלגלים את עלילות השקר קדימה.

הבעיה היא שאיבדתי עליו שליטה.

השקר כבר כל כך לפני שהוא נראה כנקודה באופק, כזו שיש לשאוף אליה. אתגר. כן, השקר נהיה לי אתגר.

אני כבר לא זוכר למי סיפרתי כמה ומה ואין לי שום דרך לדעת לאן כל אחד קידם את השקר.

כמה שזה קשה.

הלוואי והייתה אמת אחת. מופשטת ככל הניתן שברגע שאגיד אותה תפיל את כל השקרים כמו דומינו ראלי. כאלה שרואים בהיום שהיה שיוצרים צורות וציורים.

מעניין איזה צורה השקרים שלי יצרו בנפילתם.

אולי פורטרט משפחתי מאושר או סתם תמונה של ים בשקיעה.

אבל אולי זה סתם יצור ערימה ענקית ובלתי נגמרת של קוביות דומינו בבלגן.

פתאום קלטתי כמה אומץ יש לזה שנותן את הדחיפה הראשונה בתחרויות דומינו. איך הוא יכול לפעול בצורה כה בוטה בניגוד לכל מה שעשה עד אותו רגע. בניגוד לזהירות שלא להפיל אף קוביה. ברגע אחד הוא מחליט, יאללה לעזאזל עם הכל אני מפיל. תמיד אפשר לבנות מחדש.

ואולי זהו דווקא הרגע של הקתרזיס. כל ההשקעה הייתה כדי שהוא יוכל להרוס הכל.

כנראה שזה ההבדל בינינו. מעולם לא בניתי שקר בכדי לנפץ אותו ולחשוף את האמת מאחוריו. כל שקר נבנה בקפידה בכדי לעמוד בכל מכה וזעזוע שהוא עלול לספוג. בכל חשד וספק שהוא עלול לעורר.

אז עד שיהיה לי את האומץ לתת את המכה הראשונה אולי לפחות כדי לי להפסיק להניח קוביה אחר קוביה אחר קוביה. כי באמת שאין לי כח לאסוף בסוף את כולן. נכון שאני שקרן אבל מה לעשות שאני גם עצלן.