מה אני יגיד , טוב לי , ממש טוב לי - מבחוץ .

בפנים , אני שבורה ,מרוסקת , רק מחכה לו , שיחזור , שיגיד שהוא אף פעם לא הלך , ותמיד היה לצידי

ואני זו שלא הצליחה לראות את זה .

בסה"כ אני חייה באשליה , אשליה מזעזעת .

כל בוקר אני פותחת את העיניים , והוא המחשבה הראשונה של הבוקר , יכול להיות שהיום הוא יחליט אחרת ?

אולי היום הוא כן יהיה סגור על עצמו וירצה אותי ? , אולי ואולי ?

האולי האלו לא נגמרים מעולם , וכנראה שלא יגמרו .

כמעט 9 חודש אנחנו לא ביחד , כמעט שנה ו7 חודש שאני אוהבת רק אותך .

העשר חודש איתך היו מדהימים , מלאי אהבה , מלאי ריגושים , דברים חדשים , הבנות , ריבים , מלאי כל טוב וכל רע .

אבל בסופו של דבר בעשר חודש האלו היה לי טוב איתך !

שבוע שעבר שבאתי אליך , ואפילו ישנתי אצלך , התיחסת אלי כמו אל מלכה , כיאילו אנחנו ביחד ומעולם לא נפרדנו , נשקתי אותי נשיקה מלאת אהבה , והחיבוק הכי ארוך ואוהב , לישון איתך כפיות שזה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם , בבוקר כשהתקרבת אלי , ועשית לי כפית ואני הייתי חצי רדומה וחצי ערה והרגשתי הכל , איך אתה מריח אותי , לוקח ממני נשימה עמוקה ונהנה מכל רגע . לא רציתי שזה יגמר ! אפילו לא לשניה !

וכשרק הגעתי אליך , והיינו אצלך בחדר ושכבתי מעליך , ונישקת אותי ועצרת לשניה ורק הסתכלת עלי ואמרת לי ' איזה יפה את , מה קרה לך ?! ' ואני אמרתי ' לא קרה כלום , פשוט מזמן לא הסתכלת עלי ככה .' ואתה רק שתקת .

בסוף החלטת שאתה רוצה שנישאר ככה , ואני הלכתי בלי לדעת איך ככה , כי לא הסברת ולא היה לך מה להגיד , חוץ מזה שאתה מצטער .

זה לא סיפק אותי , כי אמרת לי שכבר אמרת לכולם שאנחנו חוזרים , וככה גם אני , ההתקרבות בינינו בימים ההאחרונים הייתה דבר מדהים , מזוג שהיה אחד לשני בתחת , לזוג שנפרד ואפילו שנא אחד את השני , להתקרבות המחודשת הזו כיאילו כלום לא היה .

אז האהבה הזו מכאיבה לי בכל חלק וחלק בגוף שלי , הגוף שלי , הכל כך קטן הרק 153 ו45 קילו , כבר לא יכול לספוג את כל הכאב הזה , אין לי איפה לעכל את זה , אז אני ממשיכה להעמיד פנים שהכל טוב , ולספר ששנינו החלטנו לא להמשיך , ואני משקרת , ואני יודעת שאני משקרת , אבל אני ממשיכה , בתקווה שאולי אני יאמין בזה , יאמין ששנינו רצינו את זה .

אבל למי אני משקרת ?! רק לעצמי , ואני עוד לא יודעת להאמין לשקרים של עצמי , לא עברתי מספיק בשביל זה .

מה שכן , וזה משהו שאני גאה בו , אני הבטחתי לעצמי לא לבכות בגללך , ולא בכיתי , אני חזקה .

היו את הרגעים עם הדמעות בעיניים , הרגעים המלאי כאב , הרגעים האלו של החנק בגרון , ועצרתי הורדתי את הראש דיברתי אל עצמי מילים חכמות שרק אני יודעת , וזה עבר , אבל זה תמיד מצא זמן לחזור , בדיוק כמו עכשיו כשאני רושמת עליך , על הרגשות שלי , על כמה כואב לי ואני כבר לא יכולה , כמה קשה בלעדייך והכל שונה בלעדייך , רק תחזור .................