כמה מלכולכת ככה את יפה, מסתחררת סיבוב אחר סיבוב בשעות הדימדומים.
השעה היחידה בה הרחובות מנמנמים.
ואת נוצצת באורות בלתי נגמרים בככר הזמן,
מבטיחה למבקריך טעימה מתוך הלכלוך המתוק ביותר - הם עצמם.
כאן. את דומעת עליהם משלטי ענק בצבעים מעוררי בחילה.
כאן את מנפצת חלומות באולמות פאר לאחר שיורד מסך החשיכה.
כאן את אוצרת בין קירות, עולם עליו ההרפתקניים לא חלמו מעודם.
-
כמו כל סיפורי האהבה שלך. גם האחד הזה יגמר באהבה שלך את עצמך.
קטרינה.
בגולה שהפכה לבית