כמה מלכולכת ככה את יפה, מסתחררת סיבוב אחר סיבוב בשעות הדימדומים. 

השעה היחידה בה הרחובות מנמנמים.

ואת נוצצת באורות בלתי נגמרים בככר הזמן,

מבטיחה למבקריך טעימה מתוך הלכלוך המתוק ביותר - הם עצמם. 

כאן. את דומעת עליהם משלטי ענק בצבעים מעוררי בחילה.

כאן את מנפצת חלומות באולמות פאר לאחר שיורד מסך החשיכה.

כאן את אוצרת בין קירות, עולם עליו ההרפתקניים לא חלמו מעודם.

-

כמו כל סיפורי האהבה שלך. גם האחד הזה יגמר באהבה שלך את עצמך.

קטרינה.

בגולה שהפכה לבית