קטרינה.

את רוסיה?

אין מצב! את לא נראית, את לא נשמעת..

איך בין הסטירוטיפים את נבלעת?

ואיזה באסה שלא נולדת עם שער זהוב ועיניים שאפשר לטבוע בהן בצבע הנחל שבפאתי חרקוב.

אז קטיה אמרת?

אין מצב.

בעצם, חכי, אולי החיוך שלך קצת מושך

והישבן .. אוי הישבן .. אז זה מה שקיבלת מאמא רוסיה? 

 אם כך, אולי אתפשר, נחליף מילה או שתיים, נראה איך הכל מסתדר.

טוב,

אם את רוסיה את חייבת לאהוב את השרשר הזהוב שעל הצוואר,

את העור השחום, את המעמד הנבחר של מאבטח בבר.

ואם אזמין אותך למשקה ואשאל אותך על גיור, על פריפריה, על המלחמה ברוסיה , יש להם כל כך הרבה שטח, אז על מה כל הסיפור?

עוד משקה?

הרוסיות האלה, שותות בלי הפסקה. מזרחית את אוהבת? אוי, איזו ילדה 

לא השמיעו לך אייל גולן במשרד הקליטה?

זאת הייתה בדיחה, את לא צוחקת? כזאת קרה!

בואי תתקרבי - איך לא תרצי לקפוץ איתי ישר למיטה?

אסור לגעת? 

לכי תחפשי מי שינענע אותך יא זונה.

אם הוא לא עושה לך... לכתוב 

זה לא זה.