אני נועלת את דלתות הבית,

סוגרת את תריסי החלונות,

אני אוטמת את הפתחים הצרים

כך לא יכנסו הזוועות. 

אני פורסת סדינים לבנים,

מדליקה את כל האורות

אולי אם אסלק את החשוך יסתלקו איתו הצרחות.

אך בין כותלי ביתי,

בחדר ילדותי 

דם זולג על הרצפות.

ועשן שחור מתיימר אל על

וחונק לי את כל הבובות.  

תפסיקו את השנאה,

קטרינה.