Hide me

בא לי למות. בא לי לברוח רחוק מפה. בא לי צרוח עד שאני לא אוכל יותר.

עוד שבוע וחצי הנסיעה לאילת ואני נראית כמו בטטה שמנה שלא זזה כל החופש מהכורסא וטחנה.

כמו סתומה נכנעתי למיה. לא משנה אם אני מקיאה הכל, הבטן עדיין נפוחה וההרגשה עוד יותר מזעזעת מסתם רעב שאני אמורה להתגבר עליו.

עד שפאקינג הגעתי למשקל סבבה של 47.5 ק"ג, הרסתי הכל. עליתי 4 קילו, ירדתי 2, עליתי 2, ירדתי אחד... בקיצור מיה הממכרת הרסה לי את החיים, המשקל, את הגרון ואת הנשמה. בגלל זה אל תתקרבו אליה.

היום "תפסתי את עצמי בידיים" (חחח ממש...) ואכלתי מקסימום 650 קל'. אני כ"כ מקווה שלפני אילת אני אוריד לפחות 2-3 קילו... אני רוצה לעשות הכל בשביל שזה יקרה.

אני מרגישה כל כך רע עכשיו שבא לי לבכות את הנשמה החוצה.

אני נוסעת לאילת, עם החברה הכי טובה שלי. שהיא יותר רזה ממני, יותר יפה ממני, יותר הכל ממני.

זה כל כך קשה כשאת מקנאה בחברה הכי טובה שלך, את מרגישה בן אדם רע כשזה קורה.

נמאס לי, לא רוצה לנסוע. רוצה להשאר לבד בבית ולמות.

ככה צריך להראות באילת.

ואני בחיים לא אראה ככה.