ישבנו על הבר ודיברנו המון

וכל הזמן התאפקתי 

שלא לפזול אל השעון.

על מה כבר יש כל כך לדבר? נאנחתי בכבדות

"את עייפה?" -

"לא, מה פתאום, פשוט...." 

פשוט אני תמיד חוזרת על אותה טעות

ואיך לומר בעדינות-

חבל שלא מחלקים בברים תשחצים,

זה יפתור הרבה בעיות בתאריכים

הרי אי אפשר ככה לשבת ולדבר, 

כשראשי מתוקף העייפות, או שמא ממשקה מפזר

צף, מוקף, נעטף דיבורים משולחן אחר

מסתחרר 

מתבדר

מסתתר 

מתקרר 

מתנקר 

משתחרר

מתמסמר 

מתמסר.... אני לא יכולה יותר... 

הגות ודעת זה לא קטע מגניב, מסתבר

ומה זה, לעומת לשבת ולהשתכר?

יש שיכור על איזה כוכב,ששותה-

כדי לשכוח חרפת השתיה. 

ומה זה, לעומת חרפת טפשות, 

חרפת בושה, או היעדר נושאי שיחה?