אני מתקשרת אליו. מהצד השני אני שומעת שהוא ענה לשיחה. אני שומעת את הנשימות שלו ויודעת שהוא מקשיב.

"..אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליך"

"-אז תבואי..

הוא לוחש, והמילים שלו כמו רעל מתוק, כמו משקה משכר, כמו כהל מזוקק, זוחלות במעלה הדם שלי דרך הלב והעור, והנשימה

מחטטות את דרכן במעלה הצוואר שלי דרך הורידים והעורקים וקנה הנשימה, מתהדקות-

עד לגבול בין הרע לטוב-

ואני יורדת, מתניעה את הרכב, יש מבול בחוץ וברדיו מתנגן איזה שיר מעורפל

ואני יודעת שבעוד משהו כמו חמש דקות יואב ימתין לי מתחת לבית, הוא יחכה רגע או שניים בפורד פוקוס הלבנה שלו ואז יתן צפצוף מהיר כזה, ואחרי כמה דקות ישלח אסמס, בדיוק כמו שחינכתי אותו לעשות, ואז יתקשר. ואני לא אענה. 

אני אהיה חבוקה בידיו, אני אהיה קלועה בין זרועותיו, בין מילותיו, בין שפתיו, אני אהיה בתחום שבין המציאות לחלום

אני אהיה שם, איתו, באמת, ושום דבר כבר לא