אני מסתכלת על עצמי מהצד

ומופתעת עד כמה טלטלת את קיומי. 

זו הייתה רכבת הרים מהמרגשות שהיו לי

בחיים שלי

כמה שמחה ואהבה הכנסת לליבי הקטן

והוא התרחב

ופתאום נעלמת.

ואז - געגוע.

געגוע מרגיז

עכשיו מציק לי בלב

עכשיו כואב לי הלב

כי הוא צריך להצטמק בחזרה. 

ועכשיו צריך להתרגל

להיות פשוט בלי הנוכחות

הנעימה, הכה נוגעת ללב

שלך, בחיים שלי

בחיי שהיית מיוחד

אך אולי זה היה טוב מכדי

להיות אמיתי

בחיים שלי. 

אולי.