מי אני מתחת לכל השכבות?
מי אני, אי שם כשהייתי עוד ילדה
ילדה חולמנית
ילדה שפחדה ממבוגרים
ילדה שפחדה מהוריה
מי הייתי? מי אני?
אני מתבוננת אחורה ורואה פער.
אם אני חברתית - אז למה אף פעם לא מצאתי את עצמי חברתית
למה היה לי מורכב?
(אני רואה שם ילדה מרצה, ילדה שמפחדת להיות עצמה, שמחייכת כי היא לא יודעת לכעוס)
ואם אני חכמה - אז למה לא התקבלתי למדעים?
למה לא עברתי ריאיונות בצבא?
למה לא הצלחתי להתרכז בשיעורים?
ואם אני כריזמתית - אז למה אף בן לא התחיל איתי סתם ככה ברחוב או בפאב?
למה זה תמיד היה לי מורכב?
למה הלכתי שנים בהרגשה שהפנים והחוץ מנותק כל כך
שאי אפשר לגשר על הפערים האלה
ועכשיו אני מתחילה דרך חדשה
של ילדה שחוקרת את עצמה
את מה שהיא אוהבת
את מה שהיא פחות
עכשיו אני חוקרת מחדש
אבל אני כבר לא אותה ילדה
אני אישה בת שלושים
שואלת שאלות כמו - מי אני רוצה להיות היום?
איזה חוג מעניין אותי
איזה שיר נחמד לי לשמוע
איפה נעים כשנוגעים
ו- בבקשה תכינו לי תה
אבל לא זה שמגרה הראשונה
זה שנמצא 2 מגרות מתחת, כן צריך להתכופף.
והתשובות מאחרות לבוא
התשובות מעורפלות כמו חלום
החושים כהים עוד מגיל צעיר
כשנדרשתי להקיף את עצמי באלחוש
כדי לא לחוות כאב של השפלה
אסור ללכת, אסור לא להקשיב
אסור להגיב
אי אפשר להתמודד עם הכעס הגדול
אף אחד לא יצליח להתחמק מהלשון החדה
אני חוזרת לגיל 12שומעת את אמא אומרת
שהיא רוצה שארזה ואבוא עם חצאית ג'ינס קצרה לבית הספר
שכל המורות יסתכלו
והנה היום אני אישה בת 30
עוד מעט כלה במשקל 120 קילוגרים
הילדה בחצאית לא יצאה, ואף אחד לא מחא לה כפיים כשרזתה
ועכשיו אני אישה בת 30
עוד מעט כלה במשקל 120 קילוגרם
ואני מתחילה מחדש
את כל השאלות ששאלתי
שהיו שם מאחורה
אני שואלת שוב
אבל התשובות נמצאות שם
מתחת לכל השנים
מתחת לכל השכבות
של הכאב, של ההדחקה
נמצאת שם ילדה בלי עור
ועכשיו היא צריכה ללמוד מחדש
להצמיח עור
אבל היא לא ילדה
היא בת שלושים
(כמעט)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
