לפעמים אני מתכנסת בתוך עצמי ובטוחה שזהו. שאם לא חוויתי אהבה עד היום, אז כנראה שלעולם לא אחווה. ושכל מה שעברתי עד עכשיו זה כנראה דוגמית קטנה או איזה טריילר לדבר הגדול, הארוך והמפרך שנקרא "החיים".
עם כל העצב שאני נושאת עמי, יש בי רעב גדול וסקרנות גדולה לחיים האלה. החיים האלה שאני כל כך פוחדת מהם לפעמים, שאני כל כך פוחדת שאני לא אהיה מי שאני רוצה, שאני אכנע לסוסי הפרא ...אולי נובע מהדבר העיקרי שאני מרגישה מההורים שלי, והוא - פספוס. אני רואה את אבא שלי ורואה דרכו כל ההחמצה, הפספוס והתסכול שהוא חווה ומקרין לעולם. ואמא שלי, שתמיד דאגה לומר כמה היא עייפה ומותשת מהעבודה, מסידור הבית, והשתמע שאולי גם קצת מהחיים.
וזה מה שאני ספגתי,כנראה, חינוך על טהרת ההחמצה והעייפות. ולכן אני כל כך מפחדת מהחיים. מפחדת שאהיה כזאת חמוצה ומפוספסת בעוד עשרים שנה.
ולעומתם,נעמי שמר מצמיחה בי את כל זרעי הרצונות,האופטימיות והרעב לחיים שיש בי, כל הזרעים שצמיחתם עונתית כל כך בכלל ענני החמצה ויאוש מצד הורי. ועם כל הפחד שיש לי מהחיים, עם כל הפחד לעשות טעויות משמעותיות, עם כל הפחד התמידי שיש לי שאם לא היה לי בן זוג אולי גם לא יהיה לעולם, עם כל הפחד שיש לי שאגור במקום הלא נכון והחברה הלא נכונה, כפי שעשו הורי...
עם כל הפחדים האלה- יש בי גם הרבה תקווה ושאיפה שגם אם אעשה טעויות- אלך בדרך שלי ואגיע לאמת שלי, וביום מן הימים אכיר את האדם שמתאים לי, ונמצא יחד את המקום הנכון לנו, עם האנשים הנכונים.
אני מאמינה שכשאדם רוצה משהו , זה מתגשם לו, איכשהו.
עוד לא אהבתי די, וכמו שאני מרגישה שיש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד, מה לחוות ומה לעשות בצבא, אני מרגישה שגם באזרחות, נמצאת ההגשמה העצמית שלי ושל כל חלומותי, אז אולי לא הספקתי כל מיני דברים שרציתי בצבא, אבל השירות שחוויתי היה שירות נפלא ואני השתניתי כל כך ולמדתי על עצמי כל כך הרבה דברים שאני מרגישה שגם אם לא אהבתי די, אהבתי מספיק, ואולי טוב להשתחרר ככה, בתחושת חוסר השובע הזאת, אולי יש אנשים מסויימים שתמיד מרגישים את הרעב הזה לדברים חדשים ומעניינים, ואם אני כזאת, אז אני שמחה ומאושרת שנפלתי בחלקי.
אני מרגישה שאני בונה את עצמי לאט,אך אני הולכת בכיוון המתאים לי.
לעתים אני קצת נצבטת מקנאה, למראה אנשים שנראה שהם מכירים את עצמם כל כך מהר ועשו את צעדי כמה שנים לפני. ואני מרגישה שהנורמה שאני חווה מקרינה היטב אל מחשבותי ומפריעה לי לעשות צעדים אמיצים מדי, שה'הם' שהזכרתי עושים,למראית עין, ללא מחשבות מיותרות.
הייתי רוצה להיות אמיצה מדי.
אגב,מה שמפתיע בכל הסיפור,הוא שברגע שאני עושה את הצעדים האלה, ברגע שאני אומרת מחשבות כמוסות בקול רם, אני מגלה שיש כל כך הרבה כמוני.
כחלק מההכנה הפסיכולוגית לקראת כל השחרור הזה, נתקלתי במבחן מעניין שמתיימר לבחון באילו כישורים ניחנתי ומה אני מעוניינת לממש.
אני חושבת שכל נושא חקר ה'אני' ו'במה אני טוב' הוא מעניין. אני שומעת ומדברת עם בנות בצבא, חלקן התגייסו זה עתה, וחלקן משתחררות כמוני , ואת מרביתן רודף המיסתורין או ליתר דיוק- התסכול שבחשיבה על עתידן, או על המקצוע שמתאים להן ללימודים ולתעסוקה בעתיד.
בשאלון הזה ישנה הפרדה גם בין 'הדברים שאני טוב בהם' או 'הדברים שאני אוהב לעשות כרגע' לבין 'הדברים שאני מעוניין לעסוק בהם בעתיד'. ומה מעניין בה? שרוב הזמן אנו עסוקים ב'דברים שאנו טובים בהם' או אוהבים לעשות ופחות בדברים שאנו מעוניינים לעסוק בהם בפועל או שמא -הדברים שמתאים לנו לעסוק .
אצלי הסתמנה העדפה לסגנונות : חקרני, חברתי, אומנותי, כשהעיקרי מביניהם היה חקרני, איתו הזדהיתי מאד.
הסגנון החקרני מאופיין על ידי עניין והעדפה של חשיבה על פני פעילות. חשוב לו להבין תופעות ולהסביר אותן באופן רציונלי. מתעסק ב"יש" ובמציאות באופן מחקרי ותיאורטי. עבודתו תהיה כרוכה באיסוף שיטתי של נתונים ושימוש בידע ויכולה להתבצע עם חומרים ומכשירים ו/או ניירות. הוא אדם סקרן, השואף לדעת ולהרחיב את הידע הקיים בדרך שיטתית שתוביל אותו למסקנות. חשוב לו שהמסקנות והתוצאות תהיינה חד משמעיות, גם אם התוצאות הן מופשטות יותר וארוכות טווח. הוא אינדיווידואלי מעיקרו, יכול לעבוד בצוות אך נמנע מקשר בין- אישי קרוב.
איפיוני אישיות וכישורים: אינטלקטואל, סקרן, בעל חוש ביקורת, דייקנות וסבלנות, שיטתיות, חשיבה מופשטת, חשיבה אנליטית. ישתלב היטב בתחומי המחקר והפיתוח התעשייה, במכוני מחקר ובאקדמיה. מקצועות אופייניים: מעבדן בתעשיית המזון, מנהל מחקר בחברת תרופות, מתכנת, כלכלן/ אנליסט בשוק ההון, היסטוריון, לבורנט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
