(מתוך:ליקוטי מוהר"ן ח"ב-תורה סג.)

*ע"פ שיקול דעתי הוסרו מן הקטע קטעים שלמים, אך לא נעשה שינוי במילים או במבנה המשפט.) 

אל הקטע הזה הגעתי דרך שירה של נעמי שמר "שירת העשבים" שנכתב בהשראת הקטע לעיל, אשר נכתב ע"י רבי נחמן מברסלב. 

מילותיה של שמר נגעו לליבי והחלטתי לחפש את מקורן. 

הקטע מדבר על מעין מעגל קסמים בין רועה, לעדר , ולמרעה (עשבים).  ומקריאה ניתן למשול את היחסים המדוברים על רבדים ואופנים רבים. 

את הקטע שקראתי חילקתי לשלושה מקטעים. ועל פי המקטעים האלה אסביר את התזה הבאה לידי ביטוי 

פירוש הקטע

בחלקו הראשון מצויינת "מערכת היחסים" או סירקולציית האנרגיות, בין הרועה לעשבים (המהווים מרעה לעדר). 

הקטע פותח בנקודת המוצא- "כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם." ניגון  שמושפע מסוג העשבים (הנמצאים באותו מרעה) וממקום המרעה.

"וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה." שורה זו מחזקת את הנאמר בצורה מיסטית- כשבעצם הרועה 'מקשיב' לשירתם של העשבים, ועל פי השירה שלהם יוצר את הניגון שלו. נראה שהמושג 'שירת העשבים' מבטא את שני המרכיבים שהזכרנו קודם- כשבעצם שירתם מושפעת ממקום העשבים וסוג העשבים, בדיוק כפי שהמושג 'ניגון מיוחד' מיוחד לניגן המותאם לסוג העשבים ולמקום המרעה. 

קריאת החלק הראשון מעלה את התמיהה- מדוע הרועה צריך להתאים את עצמו לשירתם של העשבים, הרי מזה משנה אם ינגן ניגון המתאים לשירת העשבים או לאו?

החלק השני נפתח בשורה:

"וְעַל יְדֵי שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ הַנִּגּוּן

כאשר הרועה 'יודע' (הכוונה-מקשיב לשירת העשבים ועל פיה מתאים את הניגון שלו אליהם) את הניגון, הוא נותן כח בעשבים. (כאן מוצג בעצם נושא ההשפעה: לעשבים שירה, וכאשר הרועה שומע אותה, או ליתר דיוק- מתייחס אליה, ומתאים את ניגונו אליה,העשבים מתחזקים.) כלומר, נראה שיש בניגונו של הרועה בכדי לחזק את העשבים.

"נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ הוּא נוֹתֵן כּחַ בָּעֲשָׂבִים- וְיֵשׁ מִרְעֶה לַבְּהֵמוֹת."

 מהמשפט הזה ניתן להסיק כי המושג "מתחזק" מתכוון כנראה לגדילה,צמיחה (בהסתכלות הפשט), העשבים גדלים- ואז יש לעדר אוכל.

אם כך, ניתן לומר כי הקטע עוסק בניגון, ובכל קטע מתרכז בפאן אחר שלו: 

החלק הראשון מתרכז בהשפעת הניגון על העשבים. מתאר את מערכת היחסים בין הרועה לעשבים.

החלק השני-  מתרכז בהשפעת הניגון על העדר.מתאר התמורה של הרועה בעד התאמת הניגון שלו,כלומר,הסיבה שלשמה הוא מתאים את ניגונו לשירת העשבים. 

החלק השלישי מתרכז בהשפעת הניגון על הרועה. אם בחלקים הקודמים היה עיסוק בחומר, אזי שבחלק זה, העיסוק הוא ברוח. 

בחלק זה מתארים את ההשפעה הרוחנית של הניגון על הרועה עצמו. 

"גַּם הַנִּגּוּן הוּא טוֹבָה לְהָרוֹעֶה בְּעַצְמוֹ כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָרוֹעֶה הוּא תָּמִיד בֵּין בְּהֵמוֹת,

הרועה, שכל חייו חי בין הבהמות, עשוי לרדת ברמה הרוחנית שלו (מהבחינה הדתית, הכוונה שלאדם דרגה רוחנית גבוהה יותר,שכן נברא בצלם ה', ולכן לו תכונות שאין לבהמה. לקריאה נוספת) . 

"כִּי הַנִּגּוּן הוּא הִתְבָּרְרוּת הָרוּחַ שֶׁמְּבָרְרִין רוּחַ הָאָדָם מִן רוּחַ הַבְּהֵמָה"

נאמר שהניגון "מברר" את האדם מן הבהמה, מלשון- בורר. כלומר מבדיל את האדם מהבהמה. במובן מופשט יותר אפשר לומר שהניגון הוא משל לכל מה שמבדיל את האדם מן הבהמה. 

כלומר אפשר לומר שהניגון מיטיב עם העשבים בכך שהוא נותן בהם כוח ומצמיח אותם, מיטיב עם העדר, ע"י הצמחת המרעה, ומיטיב עם הרועה, בכך שהוא מבדיל אותו מן הבהמה. 

משמעות הניגון

ובכן, מהו אותו ניגון? מיהו אותו רועה ומהו אותו מרעה מדובר? 

אפשר להסתכל על הכתוב כמשל למנהיגות.

המנהיג הוא כרועה, אשר עליו להתאים את אופי הממשל שלו לנתיניו,המוצגים במשל כ"שירת העשבים" (שהיא כאמור- שילוב של סוג העשבים והמקום בו הם נמצאים) כלומר- להתאים את הממשל שלו לפי סוג,אופי, האזרחים, המקום ממנו הם מגיעים והתרבות שלהם. 

ובכך- כאשר ה"ניגון", ההנהגה שלו, אכן מתאימים לאזרחים, אזי האזרחים יצמחו וכך יזינו את כל המערכות הנלוות לממשל, משק , פרנסה ויקיימו מדינה מתוקנת. והבית השלישי בעצם מתרכז במנהיג, כאישיות מובילה, אשר מנהיגה מתוך צורך להנהיג ולא בהכרח מתוך צורך במנהיג. 

ההסתכלות שלי על הקטע היפהפה הזה הייתה במובן האישי. באיזשהו מקום כולנו רועים של גורלנו, של חיינו. 

העשבים מסמלים את הדברים שאנו רוצים להשיג בחיינו. בדיוק כפי ששירת העשבים מושפעת מסוג העשבים ומהמקום שבו הם גדלים, גם המטרות שלנו מושפעות מה"סוג שלנו"- כלומר, מהאופי הבסיסי שלנו, שנולדנו איתו, הרצונות הריגשיים שלנו (למשל- עיסוק במקצוע שאנו אוהבים), ומהמקום שבו אנו גדלים, מהתרבות שאליה נחשפנו, המוגדרת כנורמה. הרצונות השכליים, הריאליים שלנו (ובהמשך לאותה דוגמא- עיסוק במקצוע שיניב פרנסה טובה, נחת, מעמד).

הניגון הוא הדרך שבה אנו מפלסים את דרכנו אל עבר יעדנו והמטרות שהצבנו לעצמנו במהלך החיים. הניגון מייצג את ה'דיאלוג' בין הרועה (אנחנו) לבין העשבים (היעוד שלנו), וככל שהמטרות שאנו הולכים לקראתן יותר תואמות לאישיות שלנו ולמה שמתאים לנו (על פי סוג העשב שלי והמקום בו אני גדל), ככה הן צומחות ומגיעות לידי התגשמות (כשם שהעשבים צומחים ומתחזקים יותר ככל שהרועה יודע את הניגון). 

אפשר לומר שכשם שמבדיל את הרועה מן הבהמה, הניגון הוא שמבדיל אותנו מן העדר.  הוא מכלול התכונות המיוחדות שלנו, הכישורים שלנו, האהבות שלנו, שיש רק לנו, ומבדילות אותנו מן השאר, מן ה'עדר'. בתוך עדר של אנשים שעושים ופועלים לפי הנורמה, אדם אשר פועל על פי רצונותיו מבדיל עצמו. 

וכאשר אנו עוסקים בניגון שלנו ומצמיחים את המטרות שלנו והיעוד שלנו, בין אם הוא כתיבה, או נגינה, או התפתחות אישית במובנים אחרים, אנו מבדילים את עצמנו ו"וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַנִּגּוּן נִצּוֹל מֵרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת."- כלומר, ניצלים מזרם העדר הסוחף.

העשבים שגדלים מהניגון שלנו , הם כל הפירות אשר צומחים מכל הדברים הנפלאים שאנו עושים בעזרת התכונות המיוחדות שבורכנו בהם, ככל שאנו עוסקים יותר ויותר בעשיה הזו, אנו מצמיחים יותר פירות, אשר תורמים לאחרים ("העדר"), ובדיוק כפי שהעדר ניזון מהעשבים הצומחים, כך גם אנחנו, כאשר אנו הולכים בדרך הנכונה לנו, תורמים לסובבים אותנו בפירות הצלחתנו.

"נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים." (מריאן ויליאמסון, בחזרה לאהבה). 

ולסיום: 

כשקית' ריצ'רדס, אחד מחברי הלהקה האגדית, הלא היא הרולינג סטונס, נשאל על פשר שירם האגדי, Wild Horses, הוא ענה:

"Wild Horses" was about the usual thing of not wanting to be on the road, being a million miles from where you want to be.

או בעצם אמר, שסוסי הפרא, אינם אלא בהמות העדר שהזכיר רבי נחמן, יא אללה. 

אני חושבת שהשורה התחתונה שלי היא שכשם שלכל עשב שירה משלו, שקשורה בסוג שלו ובמקום ממנו הגיע, אנו צריכים להקשיב היטב לשירה שלנו, למטרות שלנו, לא לתת לעדר המקיף אותנו, לנורמה המקיפה אותנו, לכל האנשים השונים המקיפים אותנו, למסך את החיבור שלנו עם עצמנו. להפריע לנו להקשיב לשירת העשבים שלנו, ולהצמיח אותם. 

שבת שלום