פרולוג:

אני מניחה שכל פעולה שאיננו עושים מונעת מאיזשהו פחד.

אני חושבת שאחד הפחדים הגדולים שמניעים אותי הוא פחד מדחיה.

אני מתרצת את זה בחוסר חשק או עניין

באידיאולוגיות קלישאתיות להחריד

באיזו התנשאות יומרנית משהו

אבל האמת היא שאני חסרת בטחון עד כדי כך שאני יוצאת מנקודת הנחה שאני אדחה על ידי גבר

ולכן אני נמנעת מכל אינטרקציה שעשויה לשים אותי כחלשה ואותו כחזק

גברים לא אוהבים אותי

ואני לא אוהבת גברים(?)

כשחושבים על זה,מעולם לא הייתה אינטרקציה ממשית ביני לבין המין הזה

מלבד משיכה מינית,אולי.

אני חושבת שאני קצת אמביוולנטית בנוגע למה שאני רוצה או חושבת שאני רוצה.

אני חושבת שאני רוצה להיות מחוזרת

אך מובכת מחיזור מוגזם,הוא מרגיש לי מלאכותי. אינני נענית לחיזורים,אני לא יודעת אם זה מהפחד להפגע או להדחות...

במחשבה שניה: אינני רוצה להיות מחוזרת.

אני שונאת חיזורים. זה נראה לי מנהג זול המשקף שטחיות והסקה על בסיס מראה חיצוני והיכרות שטחית.

תתעלמו ממה שכתבתי.

הייתי רוצה להרגיש מעוררת עניין למשל.

ועתה,כשאני חושבת על זה,אני מאמינה שאני מעוררת עניין כפי שהייתי רוצה (שזה לא אובר-פרובוקציה אבל גם לא להפך)

אז אני חושבת שפשוט הייתי רוצה להרגיש נחשקת ברמה מאד ממוצעת שתגרום לי להרגיש מושכת באיזשהו מקום.

למרות שכשמסתכלים על העניין באובייקטיביות, אני מאמינה שבמשפט הקודם התכוונתי ל-"נחשקת ע"י אוכלוסיה מסויימת של גברים המסמלים עבורי את האיכותי בעיני"

מכאן נובע שהייתי רוצה להרגיש נחשקת על ידי אנשים ספציפיים שיגרמו לי,ע"י הבעת עניין ונסיון למגע תקשורתי איתי, לחוש נחשקת עבור האוכלוסיה הזו.

שמכאן נובע שאני מאד סקפטית, אני משווה עצמי לאחרות ע"ב החיזורים שהן מקבלות,אך אינני חותרת לחיזורים מן הסוג הזה.

בכל סיטואציה שעשויה להתפתח (לפחות מבחינתי) אני נסוגה,כדי לתרץ את היעדר ההגשמה בהיעדר פעולה מצידי

ואת היעדר הפעולה בזה שאין לי מושג באופן כללי כיצד אני אמורה לפעול.

אבל למען האמת,אני יודעת,אך אינני מרגישה חלק מההצגה הזו.

כל צעד נראה לי צבוע ושקרי, מלא באינטרסים זמניים ומידיים,שסביר שיחלפו בבוקר שלמחרת.

הכל ברור מדי וחסר מסתורין,טרף קל.

וזו בדיוק השורה התחתונה אליה רציתי להגיע,שהיא מחזקת את השאלות שצצות לי כל הזמן בראש מאז ומתמיד

אינני מעוניינת בחיזורים הנהוגים

כפי שאינני מעוניינת במערכת היחסים הנהוגה

ולכן אינני מעוניינת באנשים הנהוגים.

אך האם קיימים אנשים כאלה? אני מאמינה שכן

למרות שמעולם לא נתקלתי באדם שעורר בי עניין ומשיכה בו זמנית.

כמה חבל. (?)

כל הכבוד לך שאת לא נכנעת לנורמות העולם. יש מחיר גם ללהיות אתה,עצמך. ואת משלמת אותו יפה. אני גאה בך.

חשוב לי לציין שהפוסט החל בנימה פסימית

אבל זו אינה הנימה שבה הוא מסתיים.

הייחוד שלנו הוא מה שהופך אותנו לחיים

הדרך בה אנו מאמינים היא זו העונה על עצם קיומנו

להקשיב ללב ולהאמין לו.

(אין לי פתרון אחר,לבינתיים)