טוב אז בתקופה האחרונה סיימתי לקרוא שני ספרים בהפרש די קטן כמנהגי בתקופה האחרונה אכתוב כאן סיכום קצר של הספרים בעיני על פי הפורמט המוכר :)  אשמח אם תחוו דעתכם על הספרים וכמובן לקבל המלצות על ספרים שאהבתם

נתונים יבשים:

שם הספר:ספר הרועה

סופר:ספר הרועה הוא סיפור על-זמני המבוסס על כתב יד עתיק שהתגלה בביתו של פרופסור זקן. ג'ואן דייוויס מצאה את ספר הרועה, הביאה לתרגומו, ערכה אותו ודאגה לפרסמו.

ז'אנר: 

שנת הוצאה: 2009

מספר עמודים: 162

שפת מקור:  הסיפור המקורי היה כתוב בשילוב של אנגלית תיכונה והולנדית, הספר בהוצאה תורגם לאנגלית. 

איך הגעתי אל הספר? קפץ לי לעין באחד מביקורי בסטימצקי

 התקציר בגב הספר:"ספר הרועה" הוא סיפור על-זמני המבוסס על כתב יד עתיק שהתגלה בביתו של פרופסור זקן - מלא לקחים המיועדים לכולנו. הסיפור מתרחש בתקופה דמיונית ובארץ ללא שם, ומספר את סיפורו של הרועה ג'ושוע, המוטרד מהקוד הנוקשה והאלים של עין תחת עין שעל פיו מתנהל העולם. בעקבות חלום הקורא לו לפעול, הוא שואף למצוא "דרך חדשה". יחד עם אליזבת החביבה והנדיבה, שהיתה בעבר שִפחה, ודייוויד, ילד יתום מאם שאביו הכה אותו באכזריות והתכחש לו, הרועה יוצא למסע מפרך למערה מסתורית ליד הים, כדי למצוא בה את מה שהוא מחפש.

בדרכם פוגשים הרועה וחבריו דמויות יוצאות דופן: מספר סיפורים, רוקח, עיוור וזר. כל דמות מלמדת אותם לקח חשוב ומכוונת אותם ליעדם. כשהם מגיעים למערה, על ג'ושוע לגלות אם הוא מסוגל להוציא לאור סודות שנקברו בה מזמן, ושאיש לפניו לא הצליח לחשוף. אך הוא וחבריו יגלו עד מהרה שלפעמים מה שאנו מחפשים במשך זמן רב נמצא בעצם בתוכנו.

ספר הרועה הוא משל פשוט ועמוק החודר ללב. הוא לוקח את הקוראים למקום שבו מבקרים לעתים נדירות בעולמנו הקשה - מקום של אהבה וסליחה. קראו את ספר הרועה וגלו דרך לא נודעת אל עצמכם.

נתונים רטובים:

דירוג הספר (בעיני): 2 

מה אהבתי בספר? היו כמה חלקים יפים ומעוררי מחשבה.

למי הוא יתאים? למי שאהב את הספר "אמנות ההקשבה לפעימות הלב" (אולי)

ציטוט נבחר: "על אדם ללכת אך ורק בדרכו שלו.. לעולם לא בדרכו של אחר. אחרת רגליו יתעייפו ויכאבו. והוא יחוש אבוד, גם כאשר יגיע למחוז חפצו." 

הדמות שהכי התחברתי אליה: אין דמות סשחשתי הזדהות עמוקה איתה. 

בשורה התחתונה: ספר קטן עם כריכה מאד יפה וקורצת, עמודים צהבהבים ואיורים מיוחדים. פתיחה מעוררת עניין והמשך לא מובן ובעיקר סוף מאכזב. ספר עם פוטנציאל טוב, קו עלילה כללי עם פוטציאל מצוין ונראה כאילו מי ששכתב את העלילה עשה זאת בקלות דעת ובחוסר עניין. נשמע כמו תקציר לספר יותר מאשר הספר עצמו. והסוף נכתב כלאחר יד. לא מומלץ.

נתונים יבשים:

שם הספר:מישהו לרוץ איתו

סופר:דוד גרוסמן

ז'אנר:רומן 

שנת הוצאה: 2000

מספר עמודים: 340

שפת מקור: עברית

איך הגעתי אל הספר? רב מכר

 התקציר בגב הספר:

``מישהו לרוץ איתו`` הוא סיפור מתח, וחיפוש ואהבה. אסף, נער ביישן וגמלוני בן שש עשרה, נעקר מ, שגרת יומו כשהוא נשלח למשימה חסרת סיכוי: לאתר את הבעלים של כלב גדול ופרוע שנמצא משוטט ברחובות ירושלים - והוא זה שיריץ כבסחרחורת את העלילה של אסף בספר. כך מגיע אסף לאנשים ולמקומות שבאמצעותם נגלה לו, כמו בפאזל, סיפור מופלא השואב אותו לתוכו - סיפורה של תמר, נערה בודדת וסוערת, שנלכדה בסבך של עולם אפל ומסוכן, ונאבקת בו באומץ. תמר היא הגיבורה הגואלת של ``עלילת ההצלה``, שבספר. תוכניתה נועזת, כמעט מטורפת, ולאסף הנדהם והמוקסם אין ברירה אלא להילכד איתה בסיפור שלה, לרוץ איתה עוד לפני שהכל ברור לו ולפני שהוא פוגש אותה ממש. לשניהם יהיו אלה ימים של מסע אל גבולות ההעזה, הנדיבות וההקרבה; מסע של התבגרות מואצת. הסיפור, שמתחיל כסיפור לבני הנעורים, הולך ומתבגר מפרק לפרק (ופרקי תמר מלכתחילה ``מבוגרים`` יותר מאלה של אסף בן-גילה). השניים יחצו ``גבול`` ביחד, ויגיעו לגילוי עצמי ולגילוי האהבה. קוראים שונים, או קריאות מגוונות, יוכלו ללכת שבי אחרי ה``רומנסה`` המודרנית הזאת, הריאליסטית והמבריקה, של גרוסמן. אפשר לקרוא בספר למען העלילה המפתיעה בתהפוכותיה; אפשר להתרגש מהעיצוב החם והחכם של תהליכי הנפש של הדמויות, השונות כל כך זו מזו ועם זאת מוצאות בתוכן את ``החלק של הלגו בנפש`` שמחבר אדם לאחר; ומי שמבקש לעקוב אחר גלגולי הגיבור ה``גרוסמני`` בין ספריו ימצא גם עניין רב ב``תיקון`` שעוברים כאן הגיבורים, החסומים מן העבר, החל מ``רץ`` - ביכולת שניתנת להם לפרוץ את המעגל, לתת את עצמם לאחרים, להשמיע בחוץ את הקול הפנימי, הנבדל והטהור אף שמתפלשים אתו במחילות הפנימיות הכי אפלות.

נתונים רטובים:

דירוג הספר (בעיני):  10 ! 

מה אהבתי בספר? הכל. ראשית כל עניין היחודיות בעלילה- שתי עלילות שמסתלסלות לסירוגין במהלך הספר, בזמנים שונים עם דמויות שונות ולאט לאט מתלקטות לעלילה אחת. כל המסתורין שאופף את הספר, עם הרבה קריצות לקורא בין לבין. ההתעסקות הרבה במוזיקה, סגנון הכתיבה, וגם הפאן הרומאנטי והפסיכולוגי שבא לידי בטוי בספר. הספר בולע לתוכו. 

למי הוא יתאים? למי שאהב את 'ארבעה בתים בגעגוע" ו\או את מכתבי יוני. מתוקף היותו רב-מכר, קצת יומרני מצדי לומר שהוא לא מיועד לכל קורא (זה גם קצת פרדוקסלי באיזשהו מקום) אבל אני אסתפק בלומר שרקקוראים באיכות מסוימת יצליחו להנות מכל מה שהספר הזה מציע מלבד עלילה מעניינת. 

ציטוט נבחר: "כאן היא שרה עוד פחות טוב...בכל זאת ההתלהבות של הקהל הייתה גדולה יותר.. ותמיד זה היה קצת מדכדך- כי כשהריעו, זה רק הוכיח לה שוב כמה גדול הפער בין מה שהיא מרגישה בתוכה לבין איך שהדברים נראים בעיני האחרים...איך אמר שי,לפני שנתיים,אחרי איזו חלטורה- לפעמים זה יותר מעליב שאוהבים אותך מהסיבות הלא נכונות, מאשר ששונאים אותך מהסיבות הנכונות."

הדמות שהכי התחברתי אליה:זה אולי מתבקש, אבל התחברתי והזדהתי עמוקות עם אסף. ברוב זמן הקריאה הייתה בפליאה. קראתי מחשבות שעוברות לי בראש ובאמת הייתי בטוחה שרק אני חושבת אותן (אני בעצם עדיין תוהה כמה מהקוראים הזדהו כל כך עם מה שאסף כתב. שוב, בגלל שמדובר ברב מכר. זה ישנה את כל ההסתכלות שלי  על העולם. מעולם שטחי הוא יהפוך לעולם צבוע).  אגב, לקראת סוף הספר, כשגם חלק מהעולם של תמר התבטא, הרגשתי הזדהות בלתי מבוטלת איתה,גם. 

בשורה התחתונה: ספר מקסים. הסוף של הספר קצת קטוע לטעמי, אבל כשחשבתי על זה שוב החלטתי שאחרי ספר כל כך טוב, אף סוף לא היה משביע את רצונו של הקורא.  הספר בהתחלה די קשה לקריאה (או לחלופין-'משעמם'), אבל אני ממליצה בחום לקרוא את ה40-50 עמודים הראשונים, ואני מבטיחה שהוא יפצה על זה בהמשך  מומלץ בחום