אנחנו ביחד <: ♥

כולם אמרו לי "תדברי איתו, תגידו לו מה את מרגישה!" ואני צחקתי ואמרתי "מה אני יבוא ויגיד לו? היוש! אני אוהבת אותך!" זה היה נראה לי מטורף... לא האמנתי שיש לי אומץ לעשות דבר כזה, אז זה סוג של מה שהחלטתי לעשות ^_^

אז הנה הסיפור:

החלטתי שאני אדבר איתו ביום רביעי... וכל פעם שכבר הצלחתי להתגבר על הפחד הזה וכבר כמעט הוצאתי את זה החוצה מישהו הגיע ._.

אז חזרתי הביתה ושחלתי לו הודעה בפייס שאני צריכה לדבר איתו...

אז אתמול (יום חמישי) בסוף היום היינו רק שנינו והוא הלך כבר הביתה. נפרדתי ממנו בחיבוק ואז הוא נזכר "רגע, מה רצית להגיד לי?" אז אמרתי לו "אוקיי, זה הולך להיות ממש מביך.... אני אוהבת אותך" בשלב הזה אני חושבת שהייתי אדומה בצורה מטורפת כי היה חם בצורה לא נורמאלית והסמקתי ממש :$

אז הוא שאל "באמת?" "כן.." ואז הוא חיבק אותי ואמר לי שגם הוא אוהב אותי :D

"אז מה את רוצה לעשות עכשיו?"... "תחליט אתה :)" "אז... רוצה לצאת איתי?" "כן DDD:"

אז נפרדנו בחיבוק, והוא הלך הביתה.

חזרתי הביתה עם חיוך אוילי מרוח לי על כל הפרצוף, מאושרת עד הגג [: באוטובוס בדרך לברנר אילצתי את עצמי להקטין קצת את החיוך, שלא יתחילו לחשוב שאני על סמים XD

בקיצור, בסוף לא יצאנו אבל... אין מאושרת ממני ^_^

אני כל כך גאה בעצמי על האומץ... באמת שבראש זה נפלא ונהדר אבל עד שאתה לא מנסה אי אפשר לדעת כמה זה קשה.

הוכחתי לעצמי שרק שיקרתי לכולם ובעיקר ולעצמי שאני לא רוצה אותו בתור חבר- כי אני כן רוצה.

אז נכון, אני כנראה אכנס לדיכאון מטורף כשזה יגמר אבל מה זה משנה? כרגע אני פשוט מאושרת DDDD:

אוזן. חיוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווך. אוזן. ♥