מכירים את הרגשות האלה שמתעוררים בכם? אלה שאתם לא רוצים שיהיו שם?

אז אתם אומרים לעצמכם "אני בטח סתם מנפח את זה.." "זה בטח בראש שלי.."

בדרך כלל זה נכון אבל אני לא חושבת שזה המקרה שלי...

אני מרגישה שנמאס לו, שאני משעממת אותו.

אני מרגישה שלפעמים, הוא מעדיף להיות עם מישהי אחרת בהפסקה.

וזה בסדר כל עוד הוא מראה שאותי הוא אוהב קצת יותר לא?

אבל הוא לא :|

ואולי אני באמת קצת מגזימה.. אבל אולי אני לא.

וכשהוא יחליט שזה באמת מה שהוא מרגיש ויזרוק אותי... אני אשבר.

אני באמת באמת אוהבת אותו.

חבל שהחיים קקה.

ושוב... אולי באמת הכל בראש שלי...

וסמיילי בשביל נועה שלא תחשוב שאני מדוכאת (: