מסרבת לעכל עדיין. אני לא מאמינה שככה זה נגמר, כל כך כואב.

אז שוב זרקו אותי.

שבוע הבא היינו יכולים להיות חודשיים, כנראה שזה לא ממש היה בתוכניות שלו...

היינו היום בים עם חברים והוא לא שם עליי כמעט. רציתי לדבר איתו, לשאול אותו מה קורה, אבל כל כך פחדתי שזה ייגמר. בדרך חזרה הוא סימס לי והתעצבנתי עליו. כשהגעתי הביתה דיברתי איתו במסנג'ר וכשהייתי צריכה לצאת הוא טרח להתקשר.

פחדן. אפילו להגיד לי בפנים אתה לא מסוגל?

הוא רוצה שנחזור להיות ידידים. מה נראה לו?! הוא רוצה להיות כמו פעם. איך?! לראות את השם שלו בפלאפון כואב לי! לראות אותו מחובר בפייסבוק ><

אז אני מספרת לעוד חברה. ובוכה. ואז אני נרגעת, מסתכלת מסביב לחדר ומבטי נתקל בלב שהוא צייר לי על הלוח המחיק בחדר. ושוב בוכה.

אין לו מושג עד כמה זה כואב לי, באמת שלא.

לא רוצה לוותר על הכל, לזרוק הכל לפח!

איזה מזל שאני נוסעת לשבוע. לא שאני אצליח לשכוח אותו, אין שום סיכוי שבעולם. בכל זאת לנקות ת'ראש לא יזיק...

אני רוצה אותו חזרה. אוף אני כל כך פטתית ><