אני לא בדיוק יודעת מהיכן להתחיל, כול כך הרבה זמן חיכיתי לבמה הזאת לדבר על עצמי מבלי להרגיש "חופרת".
אז אני לני(שם בדוי בשביל האנונימיות) .
חיה בישראבלוג כמה שנים טובות, מסתירה את הגיל שלה טוב, אפילו טוב מדי.
והדבר השני שהיא הכי טובה להסתיר בו, זה את המשקל שלה .
מאז ומעולם תמיד הייתי ילדה שמוקפת באנשים בתור ילדה מתבגרת זה שיא העולם, ובתור ילדה שמנה זה שיא היקום.
תמיד היו את האלה שהיו מביטים עלי במין מבט של "איך לעזאזל את הצלחת להגיע לשם ואנחנו לא?" אז עם כול טיפוחי האגו האלו לא היה מקום להתחיל להשקיע ולהביט במראה.
עם השנים זה הפך להיות פשוט הרגל, יש לך פנים יפות, תחת טוב וגם אחלה טוסיק. אז "תעבדי עם מה שיש לך" .
מערכות יחסים בריאות או לא בריאות תמיד היו לי וגם את החיים הטובים למזלי התברכתי אפילו על גילי הצעיר.
אולי בגלל שרוב החברים שלי גדולים ממני בכמה שנים.
החברה המתועבת הזו גרמה לי להסתכל על עצמי במראה ולא להעריך, לפעמים להעריך ואם כבר להעריך אז להיות קיצונית ולאהוב לאהוב את מה שהיה עוד מקום לשיפור.
להתעלם מהחסרונות ומהבריאות שלי.
הגעתי למשקל 89. על גובה מטר 70. אני כותבת ובוכה, כותבת ובוכה.
מעולם לא קיבלתי הערות של ילדה שמנה, להפך.
תמיד ידעתי להסתיר תמיד ידעתי לקנות את הבגדים הנכונים,את המחטבים, את הסיגריות , את המסיבות ואת החבר הכי "הורס" שברור שגם היה בקרבי בצבא.
אז איך להגיע למצב הזה אתם אומרים? מגיעים למקום של אפאטיות.
של לסגור את הכול במפתחות של נפש ולא לדבר על זה יותר.
המצבים הקשים שעברתי בחיים שלי ב3 שנים האחרונות אפשרו לי לרחם על עצמי ולא להראות אפילו סימן חולשה אחד מול אחרים אז מבחינה חברתית התקדמתי ומבחינת הרס עצמי ראיתי את עצמי כמנצחת עוד יותר.
אז הנה אני היום, בחורה כבדת משקל, שנמצאת בגיל שלא מאפשר לה לפרוש כנפיים לאן שהיא באמת רוצה. רואה את כול החברים שלה מתחילים את החיים שלהם, ורואה את עצמה מביטה במראה ונגעלת.
ומבינה שזה או זה או כלום.
שינוי מתחיל מבפנים.
אז השינוי שלי הוא ההתחלה בטיפול נפשי עם עצמי, לנסות לחזק את הביטחון שלי שהשטח לריצפה שניצל את ההורמונים של גיל ההתבגרות וגרם לי לעשות טעות אחר טעות בחיים שלי. בינהם להשמין ולסכן את הבריאות שלי.
אז אני מתחילה דיאטה . ודיאטה תהפוך גם לאורך חיים.
החודש הזה יצטרך להכנס באופן אינטנסבי בגלל אירוע משפחתי בקרוב.
אבל כול השאר ילך לאט.
הציפיות שלי מעצמי מהבלוג הזה, לגרום לי להחזיר את הכנות לחיים שלי, ובינהם להשלים עם העובדה שאני בת 15. אפילו שהחברים שלי גדולים ממני.
הבלוג הזה צריך להיות שם בשבילי ברגעים האלה של השבירות, להחזיר את הבריאות לחיים שלי.
ומרגע זה אני מתחילה לשמור על אורך חיים בריא.
לפחות משתדלת,
מקווה להכיר מכאן את התומכים ולא התומכים, מקווה שתהיו לי לעזר , מקווה שאהיה לכם.
שלכם בדרך צלחה,
לני.
-
אופן התנהלות הבלוג:
בכול יום אפרסם כאן את יומן האכילה שלי, את אורח החיים היום יומי שלי ומה שמפריע לי לניהול השינוי.
לגבי התגובות, אתם מוזמנים להגיד ולספר לי מה אתם חושבים וטיפים תמיד יתקבלו בברכה.
אשמח אם תשתדלו לא לנסות לגלות את הזהות שלי ואם גיליתם? אל תספרו לי. תחסכו את זה ממני ומכם. הבלוג הזה נועד לעזור לי באנונימיות שלו כחלק ממסע חיזוק הביטחון העצמי שלי.
אם אי פעם תרצו ליצור איתי קשר מעבר לבלוג אתם מוזמנים להשאיר כתוב אימייל ומסנג'ר (יש עדיפות לאימיילים) ואני אשקול אם זה נכון לי לצרף אתכם , עם נתינת כתובת המסנג'ר שלי תחשף גם הזהות שלי ולכן עדיף אימייל.
אנשים בעלי תוכן שטחי ונאצי עם פן ילדותי מוזמנים ללכת מכאן, חבל על הזמן שלכם ושלי.
אני לא לוקחת ברצינות דברים כאלה.
בהצלחה לכולם
וגם בבגרות באזרחות מחר!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שברה את הבמה
