I try to live without you everytime I do I feel dead

2 מטרות : 
א. לרדת 10 קילו עד השיחרור (גם 6 יהיה בסדר)
ב. שיהיה לי רישיון ביד עד השיחרור (הייתי עצלנית ומטומטמת, אבל לא עוד)

יום שיחרורי קרב ובא :
 

חצי שנה לרדת 10 קילו 
זה אפשרי
ירדתי בין כיתה יא' ליב' ז"א בשנה, 20 קילו. בעזרת המון המון ספורט.
הפעם יהיה קצת יותר קשה כי אני בבסיס
שקמיסטית.
מתכון לאסון..

הייתי שנה בקשית ז"א בקרית שליטה ימית, כמו תצפיתנית רק חיל הים,
במוצב ליד זיקים, שהיה בו את חדירת המחבלים (שגרמו לי לסגור חודש שלם בבסיס)
התגייסתי ב14/10/13 והגעתי למוצב ב26/1/14
אחרי חודשיים בתפקיד בישיבה ממושכת מול מסכים הגב שלי כבר לא עמד בזה 
והגעתי למצב שאני לא יכולה לשבת, הייתי עומדת בכל המשמרות (6 שעות) 
עד שכבר לא יכלתי לעמוד, אפילו לשכב לישון כאב לי,
חודש שלם הייתי ככה עד שרגל ימין שלי נהייתה קפואה ולא יכלתי לדרוך עלייה שעות ארוכות ואפילו ימים
פינו אותי למיון, אחרי חודשיים לעוד מיון, אחרי חודש לעוד מיון , וככה זה נמשך
במהלך כל החודשים האלה שסבלתי נתנו לי פטור ישיבה במשמרות, 
מי שמע על דבר כזה, כואב לך הגב תשב לא? זה האינסטינקט הראשון, לא אצלי..
כאב לי לשבת, הפטור היה שעתיים במיק (כמו חמל) ושעתיים לנוח בחוץ (ועוד שעתיים של להיות במיק)
ז"א זה מה שאני עשיתי מהפטור, עיוותתי אותו כי המקורי לא היה הגיוני, למה שאני אשב שעתיים מול המסכים
כשאחרי חצי שעה של ישיבה אני כבר מתה מכאבים, אז עיוותת את זה לשעתיים להיות במיק,
ז"א שאני יכולה לעמוד מתי שאני רוצה ולהסתובב ולאוו דווקא לשבת מול המסכים.
(כשאתה מול המסכים אסור לסובב את הראש או להוריד מהמסך את העיניים זה יכול להוביל לריתוק)
בסי טי שעשיתי גילו לי 2 בלטי דיסק בגב התחתון
בסדר,אז לכל בן אדם שני יכול להיות את זה סבבה זה נפוץ, 
אבל הכאב שזה גורם כל כך עצום שפשוט לא מעניין אותי עד כמה זה נפוץ בחברה
במהלך המבצע הפטור ירד לשעה ישיבה מול המסכים ושעה לנוח בחדר. (לאורך 6 שעות משמרת)
זה ממש הקל עליי אבל עדיין כאב לי.
בערך בנובמבר 2014 התחלף מפקד המוצב וכמו כן גם הקצין שלי עזב ובא חדש
ועשיתי "בעיות" כמו שהקצין החדש והצעיר שלי חשב 
"הבעיות" האלה היו בעצם בקשות יציאה לרופאים, ופיוזיותרפיה לעתים דחופות יותר
ולכן מפקד המוצב החדש קרא לי לשיחה
 בשיחה הסברתי לו את כל מה שעבר עליי בשמונה החודשים האלו ולמה אני עדיין לא מוסמכת על המכמים.
כדי להיות מוסמכת על המכמים צריך אשכרה לשבת, לאור העובדה שכאב לי לשבת, לא יכלתי לעבור את ההסמכה.
 ולכן נשארתי ביציאות של 17/4- 11/3 במשך כל הזמן הזה
 כמעט ולא ראיתי בית.
 המפקד מוצב ישר אמר לי שהוא רוצה להעלות אותי לוועדה לפסילת תפקיד
כמובן שלא התנגדתי למרות ההצגה הגדולה שנתתי לו שם שרציתי להיות בקשית ולהיות במוצב הזה,
 ושהייתה לי מוטיבציה ענקית לשירות וחרטא כאלה.
כעבור חודש הוא הוציא אותי מהתפקיד למטבח, להיות פקידה במטבח.
ובסוף ינואר פסלו לי תפקיד וביקשתי להישאר במוצב שלי ושלא יעבירו אותי לבסיס אחר. ונשארתי כפקידה
אבל לא היה תקן אז היו צריכים למצוא לי תפקיד אחר 
ובערך במרץ נהייתי שקמיסטית ונשארתי פקידה במטבח 
ז"א שאני פקידה ביום
שקמיסטית בערב
ממש באטמן.

 כל הסיפור הזה הובא לכאן כדי לתת מושג קלוש למה עליתי את ה8 קילו האלה בשנה וחצי האלה. 
לפני הגיוס הייתי עושה מלא ריצות שגרמו לי ממש לי להתמכר לזה ולתחושת האדרנלין שמציפה את הגוף.
ובגלל התפקיד לא יכלתי לזוז.
זה הרס ושבר ותסכל אותי ממש, העובדה שלא יכלתי יותר לרוץ
ושאני כבר לא בכושר שהייתי.
 היה לי אשכרה שיא בריצה שרציתי לשבור. 8 ק"מ ב57 דק'
וכל זה ירד לטמיון.

המשימה עכשיו היא לרדת עד לשיחרור.
מזל שיש חדר כושר בבסיס..
 
אני הולכת לכתוב כאן מה אכלתי כל יום וכמה ספורט עשיתי. 
  יום 1
בוקר- מעדן, 2 לחמניות קטנות של פסח עם גבינת סימפונייה וביצה קשה ומלא ירקות
ביניים- כריות כשל"פ עם חלב
 צהריים - דגים.
ערב-מעדן
בשעה 17:00 יצאתי לריצה- הליכה, במשך שעה
התוצאות היו על הפנים בגלל רמת הכושר שלי, אבל מכאן אפשר רק לעלות.
 1.24 של ריצה ועוד 1.5 של הליכה.