| "צעדת המתים זה בצד השני, בדלפק מס' 2" וכאן הוא דלפק מס' 1. |
| 6/2010
שאיפות "גדולות" זה רק משחק
רגע לפני שהבועה שלי מתנפצת ורגע לפני שאור הזרקוקים של החיים האמתיים מסנוור לי את העיניים וגורם לי ליפול לעיניי כל העולם ולמצוא את עצמי בשפל המדרגה ניראת לא פחות גרוע מפאריס הילטון או בריטני ספירס עם קרחת החלטתי לקחת צעד אחד אחורה ולסקור את מהלך החיים שלי עד כה ולגלות לאן באמת פני מועדות. וסיקור זה הוא מאוד פשוט. 12 שנות לימוד כמעט ומאחורי, אפשר להגיד שכבר הייתי שם ועברתי את זה. מצחיק שעברתי, באמת עברתי אבל אם להגיד את האמת לעולם גם לא השקעתי כדי לעבור (קצת מזל משכל פותר את הכל). חרשתי, טחנתי, עשיתי ואפילו זיינתי- הייתי שם, עשיתי את זה (כפי שאומרים) והכל בידיעה שמחכה לי צבא, לימודים, חיי חברה "סוערים" במיוחד שבתוך תוכם אני אהיה המלכה, השולטת והקובעת את כללי ה"משחק" של החיים ואהיה מאושרת עם חיוך של מליון דולר על הפנים לא פחות מבחורה המפרסמת משחת שיניים של "אקוופרש" או "קולגייט".
אבל איפשהו בדרך, בכל תכנון החיים הזה משהו השתבש. אולי זה יותר מדי ג'ויינטים שעישנתי שדפקו לי את המוח, אני לא יודעת. אבל מה שכבר בטוח שפני לא מועדות לעבר שירות הצבאי, אני באמת לא רוצה בו, ואני באמת אעשה הכל כדי לצאת ממנו, אני כבר לא רוצה חיי חברה "סוערים", כאשר אני יודעת שהם בין כך וכך ייגמרו אצלי ב"ישיבה" בחדר קטן היכלול בתוכו שלושה, חמישה אנשים גג. אני גם לא באמת רוצה להיות המלכה, השולטת או הקובעת, אני לא רוצה לשחק ב"משחק" החיים. אולם אני כן רוצה להיות מאושרת, אבל לא באותה רמת הסתימות של הבחורה מפרסומת ל"אקוואפרש". יש לי רק שאיפה אחת גדולה יותר, אני רוצה לשנות את העולם. אני לא באמת רואה את עצמי עכשיו אוספת את הדברים שלי ונוסעת להודו או לאפריקה בשביל לעזור לעניים, יש לי אהבה גדולה יותר שמחזיקה אותי כאן בארץ, שגם לגבייה יש לי שאיפות, אבל אני באמת רואה את עצמי לומדת. לפחות שאיפה זו נשארה כפי שהייתה ולא נדפקה, או שבעצם היא כן ובדרך הכי לא אופיינית שיש. הארה של רביעי בבוקר דפקה לי את המוח. מצאתי את עצמי ברצון עז מפתחת בדמיוני את הסרט הראשון שלי (והכוונה היא לא לסרט פורנו) סרט תעודי הראשון שלי. שאיפה שהתעוררה בי תוך רגע ולאחר עוד רגע נוסף מצאתי את עצמי גולשת בגוגל אחרי מכללות ללימודי תקשורת המובילים בארץ. המהפך קרה ובדרך הכי לא אופיינית שיש. אבל גם למהפכים כבר התרגלתי, כל החצי שנה האחרונה שלי נראתה כמו היפוך אחד גדול שבו כל בוקר מצאתי את עצמי מתעוררת על התיקרה.
אז רגע לפני שהבועה שלי מתנפצת ורגע לפני שאור הזרקוקים של החיים האמתיים
מסנוור לי את העיניים וגורם לי ליפול לעיניי כל העולם ולמצוא את עצמי בשפל
המדרגה ניראת לא פחות גרוע מפאריס הילטון או בריטני ספירס עם קרחת החלטתי לפתוח בלוג, שמטרתו היחידה היא לתעד. לתעד אותי, את החיים שלי בחיי החברה הישראלית הסוערת ואת המסע שלי לעבר השאיפה ה"גדולה" ביותר בחיים שלי ומימושה- להיות צלמת דוקומנטרית שתשנה את העולם. ומה יותר טוב מבלוג בשביל להתאמן על זה?
נערת קרטון
*ועד לפעם הבאה: אני כבר מתה לראות את זה
| |
| כינוי:
נערת הקרטון
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
