מאז ומתמיד כששאלו אותי מה ארצה להיות כשאהיה גדולה, "מאושרת" עניתי

תמיד ניסיתי לתפוס את אותו אושר חמקמק

לשמוח לקום לבוקר של יום חדש

לאהוב את החיים, לא לתת לצרות היום יום להשפיע על מצב הרוח שלי

תמיד חשבתי שזה בלתי אפשרי

ואז יום אחד קמתי, והרגשתי מאושרת

ההרגשה דבקה בי גם בימים העוקבים, ולאט לאט הבנתי שהיא שם להישאר

אני מרגישה שהגעתי לנקודה בה אני אוהבת את עצמי, מרגישה שלמה עם עצמי - עם האישיות שלי ועם המראה

יש לי מספיק בטחון עצמי כך שמקורות חיצוניים לא יכולים לערער אותי

אני אוהבת את השגרה שלי, העצמאות שלי והתחביבים

אני אוהבת את החבר שלי, ומרגישה שהאהבה שלו כלפיי ממלאת אותי

אוהבת את החברים שלי

אוהבת את האדם שהפכתי להיות

מקווה שגם בעתיד ההרגשה הזאת תישמר

לא ארדוף אחרי קריירה או מטרות חומריות, אלא אדע להסתפק במה שיש לי

ולאהוב את החיים