הדרך לעולם שלא קיים.

כי השינוי הזה כל כך נחוץ.

והלוואי שהייתי יוצאת מעצמי ומסתכלת על הכל מבחוץ.

יוצאת מהבית, בורחת.

יודעת לקחת נשימה עמוקה ולהגיד שלא.

שלאר מגיע לי להתעלל בעצמי. שמגיע לי להיות יפה ופורחת ולהיות מי שאני חושבת לנכון.

כל כך מבולבלת ולא סגורה על עצמיי.

לא יודעת איך לפעול ומה לעשות שאני קמה ע התחושה הפוגענית הזאת בתוכי.

רוצה להגיד שדי. שהשינוי צריך לקרות עכשיו לפני שאני אגדל ואהפוך להיות בן אדם שאני לא רוצה להיות

אפתח הרגלים רעים ואשכח מהטובים.

אני רוצה לזכור שכל פעם שאני נשברת. כל פעם שעוברת עליי תקופה רעה לזכור גם את הטובה שעתידה לבוא.

לזכור איך אני יודעת ליצור מצב שמחשבה יוצרת מציאות.

ועם כמה שזה נדוש ולעוס. כשאני חושבת שיהיה טוב אז פתאום סתם פתאום, נהיה טוב באמת.

לא בא לי להישבר ולפגוע.

נמאס לי להיות פגומה ולחיות במציאות שגויה שכזאת.

אני רוצה לחייך לשמוח לאהוב לגדול ולזכור שאני לא באמת רוצה להיפגע ולפגוע בעצמי כל פעם.

אני רוצה להוציא את הסכין שננעצה לי בלב ולא לתקוע עוד אלפיים סכינים.

כל פעם שאני מתעוררת עם המחשבה הפוגענית הזאת לדעת לצאת ממנה. לדעת שהיא זמנית. 

הגיע הזמן לשנות אווירה.