בלוג סיפורים בהמשכים- 'שונים'

טוב אז כאן, בישרא, מתחיל הסיפור הראשון שאני כותבת.

תקראו את הפרק הראשון ואני באמת מקווה שתאהבו ושתגיבו

=פרק ראשון=

"אני יאחר בגללה! אמר יונתן לאימו בפה מלא בקורנפלקס

"אני אלך להעיר אותה" השיבה אמא.

שמעתי את אימא נכנסת לחדר ומעלה את התריס. קרני השמש חדרו אל תוך החדר ופקחתי את עיניי.

"יאללה דניאל קומי"אמרה. "חמש דקות.." מילמלתי והיא יצאה מהחדר.

אז ככה אני דניאל, בת 16 עוד מעט, עולה לכיתה יא'. אני גרה בתל אביב, אין הרבה מה לספר.. בבית זה רק אני, אמא, אבא ואחי יונתן. הוא גדול ממני בשנה. עולה ליב'.

אני ויונתן אחים למחצה. אנחנו מאותה אמא אבל לא מאותו אבא. אמא שלי ואבא של יונתן התגרשו כשיונתן היה בן שנה. יונתן גר איתנו למרות שהוא ואבא שלי לא כל כך מסתדרים. אבא של יונתן גר באמריקה עם אישתו החדשה והילדים המשותפים שלהם, לא כלכך אכפת לו מיונתן.

"כמה זמן לוקח לך להתארגן?!" שאל יונתן בכעס.

"גו'וני שתוק!" יריתי לעברו. "היי היי ילדים לא לריב" אמרה אמא. "אתם צריכים טרמפ?" שאלה.

"ליונתן יש רישיון ואני לא יודעת עליו?" עקצתי אותו.

"אויש סתמי אני עובד על זה!" אמר. "ממש ממש.." צחקתי.

"טוב במקום לריב על הבוקר בואו. אני אקח אתכם"

אמא לקחה אותנו לבית ספר, היא אמרה לנו שלום ונתנה לנו נשיקה על הלחי.

הגענו בדיוק בזמן לשיעור והעיקר כל הדרך יונתן התלונן שכל הזמן אנחנו מאחרים בגללי.

נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקום הקבוע שלי ליד מאי, אני ומאי הכרנו כשעלינו לחטיבה בכיתה ז', מאז לא נפרדנו ועד היום אנחנו החברות הכי טובות. היא מכירה אותי הכי טוב מכולם.

המורה נכנסה שניה אחת אחריי. הכיתה נהייתה שקט.

"טוב זה הזמן לאחל לכם שנה טובה ומוצלחת, כיתה יא' זו שנה לא קלה בכלל, אני מציעה שכל אחד פה יאסוף את עצמו וישקיע את כל כולו לטובת הלימודים, מצפה לכם שנה עמוסה בבגרויות ומבחנים ואני מקווה שתעברו אותם... " אמרה והוסיפה "בהצלחה, כן?" כרגיל המורות עם הנאום של תחילת שנה.. תשקיעו ותלמדו כי זה חשוב.. ובלה בלה בלה...

"אני גם רוצה להזכיר לכם שאתם לומדים בבית ספר לאומניות ולכן בסוף השנה כל שכבת יא' ללא יוצאים מן הכלל תעלה הצגה בסוף שנה שכוללת בתוכה גם שירים וקטעי ריקוד ולא רק קטעי משחק, ככה שיש הזדמנות גם לזמרים ולרקדנים שבניכם. למי שחושב שלא מתאים לו להיות על הבמה אל דאגה יש גם עבודות מאחורי הקלעים, אבל תהיו בטוחים שאף אחד לא יצליח להתחמק מלתרום את חלקו בהפקה הזאת. היום הראשון ללימודים יוקדש כולו לטובת האודישנים, מי שתבחן אתכם תהייה המורה לתיאטרון בבית הספר, היא גם זאת תעבוד איתכם על ההצגה. כל מי שרוצה להיבחן לתפקיד ראשי בהצגה שיבוא להירשם אצלי בסוף השיעור."

"מה הנושא השנה?" קפצה אחת התלמידות.

"השנה ההצגה תהייה בנושא רומיאו ויוליה."

"יש! איזה כיף! אני בטוח יהיה יוליה! יואוו" קיפצצה הילדה בקול המעצבן שלה. אף פעם לא סבלתי אותה, קראו לה שיר, היא מן ה "כוסית" של השכבה. כל הבנים נופלים לרגליה, כל מה שהיא רוצה היא בדר"כ תמיד מקבלת. בקיצור היא מסוג הבנות שאף פעם לא עבדו קשה בשביל לקבל את מה שהן רוצות.

הצלצול לתום השיעור נשמע. לקחתי את התיק ובאתי לצאת מהכיתה עד שמאי תפסה אותי ביד.

"רגע! בואי להירשם!" אמרה בהתלהבות.

"מה פתאום! נראלך?!" צחקקתי.

"מה יש לך? את לא רוצה להישתתף בהצגה?" שאלה בהתפאלות.

"כן ממש.. רק אני ישחק בהצגה של סוף שנה! תיכננתי לעשות איזה תפקיד קטן או משהו מאחורי הקלעים.. תפאורה או משהו."

"אחר כך כשאני יעשה את יוליה אל תבואי אליי ותבכי לי שרע לך מאחורי הקלעים." צחקה והלכה למורה להירשם.

ירדתי במהירות במדרגות והרגשתי מישהו נתקל בי, הרגשתי מכה חזקה, נפלתי.

"סעמקקק תסתכלי לאן את הולכת!" צעק בעצבים.

"תסתכל אתה!" צעקתי בחזרה והרמתי את ראשי לראות מי זה.

מולי עמד ילד בעל עיניים כחולות, ישר זיהיתי שזה טום, ילד מהשכבה שלי, במקרה הוא גם הילד הכי שחצן והכי מתלהב מעצמו בשכבה, חברה שלו זאת שיר מהכיתה שלי. המעצבנת הזאת, זוכרים?

"ילדה מטומטמת! נתקעת באנשים!" צעק עליי

"בואנה יחתיכת סנוב! להזכירך זה אתה שנתקעת בי!"

"מה את אומרת?" אמר והחזיק לי חזק את היד. כאב לי. כאב לי מאוד אבל לא הראתי את זה.

מסביבנו עמדו הרבה ילדים והסתכלו.

"תוריד ממני את הידיים שלך!" צעקתי ושיחררתי ממני את אחיזתו החזקה.

דחפתי את הילדים שעמדו סביבי במעגל כדי לצאת. והלכתי במהירות.

שיר רצה אל טום. "טומי.." היא חיבקה אותו "הכל בסדר? מה קרה עם המטומטמת הזאת?" שאלה ונישקה אותו.

טום צפה בדניאל הולכת ומתרחקת.

ההפסקה נגמרה וכולם נכנסו לחדר דרמה עם המורה החדשה שתלמד משחק.

"שמרתי לך מקום ליידי.." אמרה מאי ואני התיישבתי לידה.

"איפה היית כל ההפסקה?" שאלה בשקט.

"אחר כך.."

"טוב לי קוראים גאיה ואני המורה שלכם לתיאטרון, אתם כולכם פה כדי שאני ימצא את הרומיאו ויוליה שלי" אמרה גאיה, היא נראיתה צעירה, לא כמו שאר המורות האחרות, היא נראיתה בשנות ה20 לחייה, גופה היה מעוצב וחטוב ופניה היו יפות מאוד.

"רומיאו ויוליה אלה לא תפקידים שכל אחד יכול לעשות.. אני צריכה בשביל זה ניצוץ, ניצוץ של אהבה, רומיאו ויוליה הם זוג.. זוג שמוותר על הכל בשביל האהבה. אחד בשביל השניה." היא דיברה וכולם התסקרנו מאיך שהיא דיברה. אפילו אני שבדרך כלל לא טיפוס שמקשיב למורות, אבל הדיבור שלה גרם לי, לכולנו, רק לרצות לשמוע אותה עוד ועוד.

פתאום טום נכנס לחדר, השחצן הזה באמת נזכר להגיע, אחרי כולם, כל המבטים הופנו אליו, במיוחד של הבנות, כולן הזילו עליו ריר, אחריו כמובן נכנסה הנסיכה שיר. היא שילבה את ידה בידיו. וככה הם נכנסו.

"למה אתם מגיעים רק עכשיו? השיעור התחיל לפני חמש דקות!" אמרה אליהם גאיה.

הם לא ענו וגאיה רק אמרה להם "שבו."

"אני לא יודעת מה אמרו לכם אבל אם אתם חושבים שהתפקידים הראשיים שלי יבחרו על פי אודישנים אז אתם טועים!"

"מה לא?" אמר אחד התלמידים.

"לא! אני לא בוחרת את רומיאו ויוליה לפי אודישן מטומטם, זה נראה לי טיפשי וסתם בזבוז של זמן"

גאיה בחנה את כולם.. עברה אחד אחד, הסתכלה. בעיקר על העיניים.

"אתה!" אמרה והצביעה עליו. "קום!" אמרה וטום עשה מה שהיא אמרה.

"אתה תהייה רומיאו שלי.." חייכה אליו גאיה.

"לא לא.. אני לא.." ניסה להתחמק מהתפקיד שהוטל עליו.

"תעמוד בשקט!" הרימה גאיה את קולה.

"מי תשחק מולך?...." חייכה חיוך גדול ומסתורי והסתכלה על כולן...

"את!" הצביעה !