הימים עוברים, חולפים, ומשאירים מאחור רק זכרונות עמומים.
הימים המשעממים כבר הפכו לשגרה, שבעוד מעט זמן - תשתנה, תהפוך לשגרה יום-יומית של לימודים ומבחנים, עבודות ושיעורים. שגרה שלעולם לא הכרתי. התחלה של דבר חדש. של דברים חדשים. חברים, חברות, מורים, מורות, מבחנים, שיעורים. בית-ספר. הכל. חדש.
אני לא כל-כך בטוחה שאני מחכה לזה..
-
"מה התאריך היום? ה-16, נכון?"
"כן. יש היום יום-הולדת לבת שלי."
"הוו, מזל טוב!"
"תודה, מתוקה."
שתיקה.
"בדיוק עוד חודש יש לי גם יום-הולדת. ב-16 לספטמבר."
"הוו! הייתי צריכה לנחש שאת 16. ש... שנולדת ב-16."
"לללמה?"
"סתם, כי... את יודעת שאני שומרת מסורת ואני קצת דתייה, פה ושם..."
"גם אני."
"...אולם לא שומרת שבת..."
"גם אני."
"...אבל, את יודעת - שומרת מסורת."
"כן. כן, אני יודעת."
"אז... אני למדתי קבלה וכל זה... ואנשים שנולדו ב-16... אוי, הייתי צריכה לנחש שאת נולדת ב-16!"
"מ...מה?"
"טוב, לא משנה... אני לא רוצה לומר לך דברים רעים."
"נו, תגידי לי!!!"
"ט...טוב. טוב. אז... האמממ... האנשים שנולדו ב-16, לפי הקבלה, הם אנשים שקוראים להם הרבה דברים רעים בחיים. את יודעת, לכל אחד קורים דברים רעים בחיים, אבל יש את אלו ש...נראה שקורים להם רק דברים רעים! למשל, אחותי גם נולדה ב-16 ולה יש... וואו, סיפור חיים טרגי!" עוצרת ומתנשפת.
"נו...?"
"אז... בקיצור, לאלה שנולדו ב-16 יש הרבה דברים רעים בחיים. קוראים להם, בקלפי הטארוט... 'המגדל המתומטט'."
"הא!"
"כן..."
דממה.
"אבל, איכשהוא, הם תמיד קמים על הרגליים ומצליחים להחזיק מעמד! הם חזקים ויכולים להמשיך לשרוד..."
"כן, בטח..." מלמלתי.
"... לבד או בעזרת אחרים. יש להם כוח סיבולת גבוה."
"זה לא תמיד נכון. וזה לא תמיד חל על כולם. תמיד יש... יוצאי-דופן."
-
.Sometimes, I just wanna die
בבלוג זה
בכל הבלוגים
