דברים פשוטים מחזירים דברים ישנים. נוסטלגיה, תקופה מסויימת. תקופה אחרת, שונה.
אותם התצלומים, אותם הסרטים, אותם השירים, אותם הספרים, אותם הריחות, אותם הבגדים...
חסרים לי כ"כ הרבה דברים, כ"כ הרבה.
אני רוצה את החיים הקודמים שלי, את החיים היותר טובים שלי.
אני רוצה לחזור להיות מאושרת (יחסית לעכשיו), אני רוצה את אותם האנשים שהיו סביבי, את אותם המעשים שעשיתי, את אותם הדברים שקרו. אני רוצה את החיים הקודמים שלי בחזרה. אני רוצה לחיות.
"זה לא נקרא לחיות."
זה לסבול, להרגיש את הכאב בכל מקום אפשרי בגוף, להרגיש שקשה לנשום, להרגיש את הלב כואב בעוצמה ועומד להתפוצץ כשבוכים.
דברים חסרים, חורים בלב, אנשים חסרים, עזרה חסרה.
אני שוב רוצה להיות ליד האנשים שאהבתי, שעזרו לי ותמכו בי. להיות ליד האנשים שגיליתי להם את כל הדברים שאני מרגישה. הרגשות שלי, שנשפכו בפניהם, נשארו כזיכרון עמום במוחם, נעלמו יחד איתם. התנדפו כלא היו. הרגשות...
והאנשים.
אני רוצה לחזור לימים האלו, כשהיינו בחוץ, כשישבנו ודיברנו וקיבלתי עזרה ותמיכה, וכשאני עצמי החזרתי ייעוץ והומור.
אני רוצה לחזור לימים האלו, כשהיינו מדברות בלי הפסק על כל נושא אפשרי. דנו בו וצחקנו כ"כ הרבה.
אני רוצה לחזור לימים האלו, שהייתי מקבלת תשומת-לב, עזרה, ניחום ועידוד.
אני רוצה לחזור לימים האלו, שבהם הרגשתי (יחסית) שווה.
-
אני שוב אומרת את אותן המילים הללו, מזמרת אותן בשקט בלילה, כשדמעות מציפות את עיניי ומועקה אוחזת בגרון. השמיכה מעלי, חונקת את האוויר ולא נותנת לי לנשום. ואז, כשלא מגיע לי מספיק חמצן ואני מתחילה להרגיש סחרחורת, אני מפסיקה. מרימה את השמיכה מעלי. כי אני פוחדת.
.I hate this place, I wanna go away. I don't feel so great, I don't feel any good. I don't feel any reason for being here
!I don't feel. I don't. I don't. I don't
בבלוג זה
בכל הבלוגים
