מזמן לא עידכנתי את הבלוג - או שלא היה לי זמן לעדכן, או שלא היה לי על מה, או שפשוט לא רציתי לכתוב כאן על מה שעובר עלי.
אני שוב מוצאת את עצמי, כמו הרבה פעמים, כותבת את אותן השורות של למה-לא-עידכנתי. והאמת, שכבר ממש לא אכפת לי.
-
אז מה יש לי לספר?
לפני כמה שבועות הייתה אזכרה של שנה לסבא שלי (ז"ל - עדיין לא התרגלתי).
ביום רביעי בערב, איבדתי עוד אדם מהמשפחה - דודה שלי. ולמה? סרטן - אומר הכל, לא?
-
בן-דוד שלי, אסף, מתחתן ביום חמישי הקרוב, עם מאיה - אחלה.
בן-דוד שלי, אייל, מתחתן עם שלי - כל הכבוד להם, למרות כל הבלאגן הם הולכים על זה. בינתיים..
בת-דודה שלי, סיוון, תתחתן גם עם מישהו שקוראים לו... אילן, אולי? ממש אכפת לי.
אייל וסיוון יחכו עד שתגמר שנת האבל על סבתא, ואז הם ייתחתנו.
החיים יחזרו למסלולם. כן, ברור...
-
אין לי כבר חשק לעדכן, אין לי כוח... אין לי על מה.
כל יום הוא כמו היום הקודם - משעמם, חסר תועלת, עם אותן המחשבות ואותם המעשים. עם אותם האנשים ואותם היחסים.
-
החיים שלי נעים בין חיים ומוות. בין תקווה לאכזבה... ואני - אני כבר הרמתי ידיים.
הגיע "הקש ששבר את גב הגמל".
דיי, זהו - נגמרתי.
החיים שלי מתים. חיים מתים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
