חורף. העונה האהובה עלי.
החורף עושה אותי כל-כך מאושרת.
אך לא בימים אלו...
-
הימים באים וחולפים, הופכים את השמחה לעצב ואת הביחד לבדידות.
עלים משנים את צבעם ונושרים לאט לאט, עוזבים את ענפי העצים הגדולים שבהם נוצרו, התפתחו.
ילדים קטנים עם מעילים נפוחים רצים במדרכות, מקפצים על שלוליות, עולם ענק ויפהפה, יצירת הטבע ואיתניו.
אדם יודע שהתבגר, כשרואה שלולית ומתייחס אליה כאל מכשול ולא כהרפתקה.
טיפות עגלגלות ושקופות משקפות את העולם בו אנו חיים, הופכות רע לטוב ומכוער ליפה. הופכות צער לשמחה ושנאה לאהבה.
-
ימיינו שלנו משנים את צבעם. הצבעוני נעלם, פרחים נובלים והיבש נסוג. אפור-כחול משתלט והופך את הרוח למעטפת קרירה העוטפת את הסביבה. פרחים חדשים פורחים ועליהם מטפטפות טיפות השמיים.
ואנו, בני האדם, נשארים אותו הדבר. אנחנו לא משתנים. נשארים המכונה האנושית, המכונה המפותחת בעולם והכי אכזרית.
נראים טובי לב ואציליים, בעוד שהעור המכסה אותנו מסתיר את קשיחות ליבנו, את האכזבות שלנו, ייסורינו...
את האני האמיתי של עצמנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
