.Changes

אנחנו לא רחוקים מלהיות מפוצצים ע"י החיזבאללה.

זה יכול להגיע אלינו (להרצליה) בקלות.

אולי היום, אולי מחר, אולי כבר עכשיו קאסם עושה את דרכו אלינו.

בפעם הראשונה בחיי, אני מרגישה את הפחד הזה של המלחמה.

מרגישה באמת.

חוששת שהמשפחה שלי תפגע, שהחברים שלי ייפגעו. אני רוצה להמשיך לחיות כאן, בישראל. בארץ שלי.

אני לא רוצה לחיות בניו-יורק או בלונדון, בסידני או במלבורן. למרות שאני מתה להיות במקומות האלו, אני לא אחליף את ישראל ולא אחליף את ביתי.

אני לא רוצה שהם ייפגעו בקרובים אלי בצורה זו או אחרת.

מי יודע, אולי עוד כמה דקות אני אתפוצץ?

אולי אלו הדקות האחרונות שלי כבת-החיים?

אולי עוד מעט אעלה לשמיים ואתאחד עם סבא וסבתא שלי, עם דודים שלי ועוד אנשים שמתו במשפחתינו?

המחשבות הרעות ביותר צצות לי במוח ורצות מצד לצד.

אני מקווה, באמת מקווה, שזה לא יקרה. שהכל ייפסק במהרה.

בבקשה, בואו נחייה בשלום.

אפשר לחיות בשלום, אפשר להגיע להסכמים.

רק אם רוצים.